לפעמים, מלכה שלי, את מעוררת בי תשוקה לחדור אליך.
את עושה כל כך הרבה טיזינג לזין שלך, ובמשך זמן כל ארוך את שומרת אותו קשה, ועל הקצה, וכל כך רוצה להתפרץ, שעם התשוקה הגדולה, וההשתוקקות העצומה, כשהתנוחה מתאימה, הגוף שלי באופן טבעי רוצה להמשיך את זה לשם. בתוך כל הכניעות מול השליטה שלך, התשוקה מעוררת את האינסטינקט הכי בסיסי.
ולפעמים את לא מרשה את זה, מלכה שלי. את לא מרשה התעוררות של תשוקות גבריות אצל העבד שלך, וכשאת מרגישה אותי מנסה לנקר שם, מגשש אל נתיב החדירה, את חוסמת ומענישה.
- את מענישה אותי
'אתה מנסה לחדור אלי?!'. ואני מיד מתכווץ בבהלה, ולא מצליח לענות, כי התשובה ברורה, גם אם הייתי מנסה להכחיש, אבל להודות בה אני פוחד. (למרות שלפעמים אני כן תופס את עצמי בבהלה וממהר להגיד, 'לא, מלכה שלי. לא ניסיתי! סליחה, מלכה שלי!' – בידיעה שהאמת ברורה לשנינו... וההשלכות יגיעו כך או כך.).
את דוחפת אותי מעליך.
'אתה ניסית לחדור אלי עכשיו,' את קשוחה, ואני מבוהל עכשיו.
'קפץ לך הגבר פתאום, הא? התבלבלת לרגע. אתה רוצה לזיין את המלכה שלך?? נדמה לך שאני פה עם גבר?
אני נבהל....
את לוקחת את הזין שלך בידיים שלך.
'עם זה?' את שואלת בבוז שגורם לזין שלך להתקשות עוד יותר, ולפרפר ביד שלך.
את מתחילה להצליף בו, ואני קופץ עם כל הצלפה, מתחנן, ומבקש סליחה.
'אתה צריך לזכור שהזין הזה הוא רק לקישוט, ורק לשעשוע שלי. הוא לא נועד לחדור אלי, או לאף אחת. אתה לא נועדת לזיין.'
'כן, מלכה שלי, נכון מלכה שלי, סליחה, מלכה שלי,' אבל הכאב, וההעמדה הזו במקום, רק מגרים אותי יותר. יום אחד עוד אגמור מההצלפות האלה...
- את חוסמת אותי
ולפעמים את מגלה אמפתיה.
'אתה מנסה לחדור אלי, עבד שלי?'
'סליחה, מלכה שלי,' אני מיד מבין שאני אאוט אוף ליין (איך בעברית??).
אבל את לא כועסת. את משועשעת מהתפרצות הגבריות הזו, שאת כמובן מאד אוהבת שנמצאת שם ;-).
את שוכבת מתחתיי, ברגליים פשוקות, ואני על ארבע מעליך, בדיוק בתנוחה שגבר היה עכשיו חודר לאישה שלו ומזיין אותה. את מחזיקה את הזין שלך ביד, ומלטפת אותו, ליטופים עדינים, איטיים.
'הזין שלי רוצה להכנס לתוכי עכשיו?'
'כ...כן... כן, מלכה שלי,' אני לוחש בתשוקה, בחשש. את ממשיכה את הליטופים העדינים, מקרבת אותי באיטיות אל השיא.
'אתה חושב שמגיע לך? שאני צריכה לתת לך.' את מדברת ברכות, באהבה.
'לא, מלכה שלי.'
'ברור שלא, עבד שלי. אתה לא צריך את זה.' היד שלך מפסיקה לזוז, ואני, עיוור מתשוקה, אבוד בתשוקה, מתחיל להזיז את עצמי, כמו כלב מיוחם, מנסה להשיג עוד חיכוך, עוד מגע.
'אתה גם לא באמת רוצה את זה, עבד שלי. אתה יודע שזה לא בשבילך.'
'נכון, מלכה שלי,' אני מיילל בתשוקה, אני רוצה עוד, אני רוצה שתגעי, כבר לא אכפת לי איך, רק שהמגע לא יפסיק, רק להגיע לשיא, בכל דרך.
'אתה רוצה לרצות, אבל אתה רוצה שלא אתן לך. אתה מתגרה להרגיש את ההשתוקקות, אבל גם את המניעה.'
את מכירה אותי כל כך טוב, מלכה שלי. את מסתכלת עלי, כל כך מקרוב, רואה את הפנים שלי מתעוותות בתשוקה, מרגישה את השיא שלי שמתקרב, כבר יודעת כל כך טוב לזהות את הרגע הזה.
הלחישות המשפילות שלך כל כך מעוררות אותי, אני כולי בעולם של התשוקה שלי, רק רוצה עוד.
הגוף שלי רועד לך בידיים, כשאני מתחכך קדימה ואחורה על היד שלך כמו כלב מיוחם, ואת מקרבת אותי עוד ועוד, וברגע האחרון מזיזה את היד ומשאירה אותי תלוי באוויר, מתנודד, כשהגוף שלי עושה עוד כמה תנועות נואשות לפני שהוא מבין שאין שום התנגדות נעימה מולו, אין על מה להתחכך, ואני מיילל בתסכול.
מתוך תשוקה, אני מוריד את עצמי כדי להתחכך בגוף שלך, אבל את עוצרת אותי בשתי ידיים.
'לא, עבד שלי. חשבת שאתה הולך לגמור עכשיו? לך תביא את מקל הרכיבה, אתה צריך לקבל את ההצלפות שלך קודם.'
- את נותנת לי
ולפעמים, מלכה שלי, לפעמים את נותנת לי!
כשאני מגשש לשם, כשאני מנסה, תמיד בחשש זהיר שרק התשוקה האדירה שלי גורמת לי להתגבר עליו, הגוף שלך פתאום נענה לי, מגיב אלי, ואת נפתחת אלי, מקבלת אותי לתוכך, ופתאום עוטפת את הזין שלך החמימות הרטובה שלך.
אני מתרגש ומחסיר פעימה אל מול התענוג הנדיר הזה.
אני יודע שקיבלתי אותו רק בגלל שהייתי עבד טוב ומסור, וששמחת בי, ואני מתמלא הכרת תודה.
מה שבשביל הרבה גברים הוא פעולה שגרתית, טבעית, בשביל חלקם אפילו לא דורשת נכונות מלאה ועמוקה מבת הזוג, אלא זכות טבעית מתוקף מערכת היחסים – מרגיש בשבילי כמו עונג נדיר ומיוחד, פרס שאני מקבל, שאני מקבל ממך, שאת נותנת לי כי את מחליטה לתת לי.
והתגובה שלך תמיד משועשעת, שעשוע מהתפרצות התשוקה הגברית שלי, מהרצון הזה לחדור אליך כמו שגבר חודר לאישה, שעשוע שתמיד גורם לי להרגיש כמו ילד שנותנים לו קצת לשחק במשחק של הגדולים, שלא באמת מתאים לו, שאני שם לא בזכות אלא בחסד, חסד שלך, מלכה שלי, שבכל רגע ייפסק, כשתחליטי שמספיק לי, או שארגיש שהאורגזמה קרובה מדי, ואני צריך לצאת.
אני מרגיש כמו כלב מיוחם שבכל רגע הבעלים שלו יכול למשוך את הרצועה ולהרחיק אותו ממושא התשוקה.
לפעמים, את לא נותנת לי מיד. את שולחת את היד שלך אל בין הרגליים שלי, מחזיקה את הזין הקשה שלך על הפתח, מחככת אותו ברטיבות שלך, 'אתה רוצה להכנס אלי, עבד שלי?' ומהטון שלך אני יודע שהפעם אני לא צריך להיבהל, שהפעם את תרשי את זה.
'כן, מלכה שלי,' אני עונה בקול משתוקק, חצי מתחנן.
'אבל אתה יודע שאסור לך, נכון?'
'נכון, מלכה שלי, סליחה,' אני כבר קצת בטוח.
'אז יהיו לזה השלכות, אתה מבין.'
'כן, מלכה שלי, כן. בבקשה...'
'אני אצליף בך אחר כך, אני אצטרך להחזיר אותך למקום שלך, שלא תתבלבל,' את אומרת, כשאת ממשיכה לחכך אותי עליך, להרטיב אותו, לקרב אותי לשיא, ואני יודע שכל תנועה שאת עושה עכשיו, זה פחות זמן שאוכל להחזיק בתוכך, זה פחות מהעונג הזה שיהיה לי, ושאני הולך לשלם עליו אחר כך. ואת כמובן, יודעת בדיוק מה את עושה, וגם אני יודע את זה, אבל אין לי ברירה, כי עם כל תנועה, ועם כל דבר שאת אומרת, התשוקה שלי לחדור רק מתגברת, ואת מביאה אותי למצב שאהיה מוכן לשלם כל מחיר, עד כמה שהעונג הזה יהיה לי מצומצם.
וסוף סוף אני בתוכך.
'תהנה מזה, עבד שלי, תהנה להיות בכוס של המלכה שלך, תהנה כמה שאתה יכול כי אתה הולך לשלם על זה אחר כך,' את אומרת בטון הממזרי הזה שלך, המשועשע מהתשוקה המעוורת שלי, כי את יודעת שהבאת אותי למצב שאוכל ליהנות מזה רק מעט.
ואני בתוכך, שטוף תשוקה והכרת תודה, מגורה בטירוף מהגישה המשועשעת והפטרונית שלך, ואת נותנת לי להיות שם עד שאת מחליטה שמספיק לי, שקיבלתי את שלי, את מה שאת מוכנה לתת, ולפעמים זה יהיה רק כמה תנועות בודדות, כמה שניות קצרות, רק כדי שאזכור את ההרגשה הזו, רק כדי שאזכור מה אני לא מקבל, מה את לא נותנת לי, ואז את מניחה שתי ידיים על החזה שלי, ודוחפת אותי ממך, מגבירה את הכוח בהדרגה, בדיוק לכמה שצריך אל מול התשוקה שלי והניסיון האינסטינקטיבי שלי להישאר עוד קצת, לקבל עוד קצת, רק עוד קצת, מלכה שלי, רק עוד תנועה – ואני בחוץ. רטוב, פועם, על הקצה – ויודע שקיבלתי ממך פינוק נדיר, ומוכן ליפול לרגלייך ולקבל כל מה שתחליטי לתת לי, ולשרת אותך בכל דרך שאני יכול.
**
לפעמים אני רואה התייחסויות לכך שאסור לתת לעבד לחדור אל המלכה שלו. שיש בזה פחיתות כבוד מצד המלכה, שיש בזה משהו שוויוני מדי, שהעבד עלול לשכוח את מקומו. אהה.
