בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

תשוקות

נשים... אי אפשר איתן, אי אפשר בלעדיהן!

כותבת מעצמי לעצמי, אתם לא חייבים לקרא.
לפני 16 שנים. 13 בדצמבר 2007 בשעה 0:09

אחרי זמן מה שאתה נמצא כאן, קורא בלוגים, מצ'וטט בצאט ומכיר אנשים, אתה לא ממש מצפה לכלום.
אתה מפתח סטיגמות על ניקים שאין לך מושג מי עומד מאחוריהם ואתה בטוח שאתה מכיר אותם דרך הכתיבה. דרך המילים.
לפעמים אתה שוכח שדווקא כאן הם מוצאים פורקן, שדווקא כאן זה לא ה"אני" האמיתי שלהם.

וכשאתה בטוח בדעה שלך לגבי מישהו מסוים ופתאום משהו שהוא עושה, מילה שהוא זורק תופסת אותך ומשנה את דעתך עליו מהקצה לקצה - זו הפתעה לשמה.

ולפני שאני פורשת לישון רק רציתי להגיד תודה ל"הצלפה ולטיפה" על המוזיקה המדהימה שעשתה לי את הערב הזה.

:-)

לפני 16 שנים. 12 בדצמבר 2007 בשעה 10:50

אתמול היא אמרה שיש לי תחת גדול, שכיף לעבוד איתו...
ואני חייכתי לעצמי, לו היא היתה יודעת....
שכבתי על הבטן עם תחתון בלבד והיא הפשילה לי אותו, לא חשבתי שהמסאז' אמור להתמקד כמעט כולו בתחת!
בגב, הרבה בגב, ברגליים, אבל בעיקר בתחת....
בפעם הבאה אגיע עם תחתון סקסי יותר....
יש לה ידיים מהממות, המגע שלה מחשמל לגמרי, למרות שבתחילת הטיפול זה די כואב, הידיים שלה חזקות והיא מנסה להיות קשוחה, כועסת כשאני זזה, קופצת או צועקת כשכואב לי.
היא אומרת שלא צריך לצעוק, שמספיק שאגיד לה, שאני לא צריכה להעיף את הרגל הצידה.
היא אומרת שאני מפונקת (מה שנכון נכון...)
וממשיכה ללוש לי את התחת.
לאט לאט נרגעתי והתחלתי אפילו להנות, כשהיא עברה לרגליים ולשוקיים זה שוב כאב, היא אומרת שזה בגלל הדלקת (מה דלקת עכשיו? לא מספיק כל הטיפולים??) ושהמסאז' נועד לרפא את זה. נו, שיהיה....
בשלב מסוים חשבתי לעצמי איך היא תגיב אם אפסק רגליים באמצע...

אולי אנסה את זה בטיפול הבא.

לפני 16 שנים. 9 בדצמבר 2007 בשעה 12:01

דג הקרב במשרד שלי קפא, ולא למוות.
הצלחתי להציל אותו!
הגעתי בבוקר למשרד אחרי סופ"ש קר יחסית (לדג) והתברר ששותפתי למשרד (שוב) כיבתה את המנורה המחממת את האקווריום.
הדג וחילזון-התפוח היו על הקרקעית ללא נוע.
נרתמתי מיידית לפעולות הצלה שכללו הדלקת החימום בחדר (מזגן) והדלקה של תנור ספירלות כשאני מחזיקה אותו קרוב-קרוב לאקווריום.
זה היה מדהים!
בתוך כמה דקות הדג עלה-צף לפני המים אבל הסנפירים והזנב הארוך שלו היו קפואים כך שהוא נותר שם ללא תנועה, צמוד לדופן המתחממת.
אחרי דקות ארוכות נוספות הוא התחיל להפשיר מול עיני הנדהמות, התחיל להזיז את הסנפירים ולאט לאט חזר לאיתנו.

הצלתי נפש בישראל!
וגם לחילזון שלום.
😄
http://www.petking.co.il/petking/MediaServer/AnimalGuides/FreshFish/200X150/betta_splendens.jpg

לפני 16 שנים. 2 בדצמבר 2007 בשעה 19:20

ראיתם את הכתבה הענקית שהיתה עלינו השבוע בעיתון ידיעות אחרונות?

2 עמודי אמצע לאורכם ולרוחבם!

דנו ודיסקסו וראיינו א*נשים על למה ובגלל מי הדאנג'ן נסגר ומה עושים בינתיים וכל מיני כאלו.

אבל הכי חשוב: התמונה הגדולה שהתנוססה שם בכתבה - נלקחה מהפרופיל שלי!!!

חצופים!




+ + +

סתם כך, ללא פואנטה.

לפני 16 שנים. 29 בנובמבר 2007 בשעה 8:35

לישון..........

סופסוף לישון כמו שצריך..........

לבד.

:-)

לפני 17 שנים. 26 בנובמבר 2007 בשעה 8:58

אחרי ערב שפתאום שינה את צורתו מהמקום הכי כייפי מול הים למקום הכי מכוער שהחזיר אותי כמה חודשים אחורה.
אני בוחרת לסגת, להתנתק, לא להיות שם.
כדי לא להפגע יותר.
כשהאמון הבסיסי לא קיים עוד אין לי מה לחפש במקום הזה.
אני סוגרת את הפרק הזה בחיי, מורידה את הגולל על הקשר הכל כך לא בריא והלא יציב הזה ולא מתכוונת להקלע שוב למערבולות רגשיות.
לא מוכנה שייעשו עלי מניפולציות רגשיות וסחיטות נפשיות.
ושלא יאיימו עלי בהתאבדות.

רק שיעזבו אותי במנוחה.



===========================================
ורק מי שמעורב יבין במה דברים אמורים.

לפני 17 שנים. 23 בנובמבר 2007 בשעה 8:40

איזה יום יפה!

להתעורר לאחר לילה של זיונים בעקבות 2 לילות קודמים נוספים...
לאכול ארוחת בוקר בארומה.
לראות את הסרט טראנס אמריקה, או לפחות חלק ממנו.
לראות את החיוך היפה שלה.
את הברק שלה בעיניים.


להזכר בפנים הרטובות שלי מהנוזלים שניגרו מהכו?ס שלה הבוקר......

ולחזור לישון ולהתכונן לסופשבוע....

:-)

לפני 17 שנים. 14 בנובמבר 2007 בשעה 19:56

הסאבית מנסה לבדוק את הגבולות שלי. מנסה לראות עד כמה רחוק היא יכולה לעשות לי טיזינג והיא טובה בזה, אוהווו, כמה שהיא טובה בזה.
היא עושה לי טיזינג, חושבת שאפול ברשת ולבסוף אעשה כרצונה, אבל היא לא יודעת שאני מכירה את הראש הזה, כי גם אני באה משם.
היא לא תמיד זוכרת שגם אני הייתי פעם סאבית.
שאני יודעת ואפילו יודעת טוב מה זה טיזינג...

הפעם היא תלמד לקח!

על הבוקר כשהיא אפילו לא מאפשרת לי להתמתח, היא מנסה להתמרח עלי, להתלטף, קמה חרמנית הכלבה! אני רוצה להמשיך עוד קצת לישון אבל היא לא מאפשרת, היא נצמדת אלי, מנסה ללכוד את מבטי, מחייכת, מנסה לפתות אותי.
מה היא חושבת לעצמה?
אלעק כלבה מחונכת!
כמו גור סמויאד היא מגרגרת סביבי, לא מרפה, מתקרצצת לי על הנשמה.
עד שנמאס לי.
קמתי בפתאומיות והצמדתי אותה למיטה, הושטתי יד ולקחתי מהשידה את כיסוי העיניים וקירבתי לפניה, הבטתי עמוק בעיניה, ידעתי שזה בסדר.
הפכתי אותה במהירות והנה היא על 6, מתחילה לזכור שזו התנוחה שבה היא צריכה להיות מוכנה לקראת כל מה שיבוא מצידי.
אבל הכלבה צוחקת, מפנה אלי את פניה ועיניה המכוסות והיא צוחקת, היא שוב עושה לי טיזינג!
מחייכת בסיפוק לעצמה!
הכנסתי לה כדור פינג-פונג לפה, ממלא-מקום לגאג. שתשתוק קצת.
היא לא תקבל את מה שהיא רוצה! היא תקבל את מה שאני רוצה לתת לה! ועוד איך שהיא תקבל את זה, בהכנעה ובצייתנות!

כמה הצלפות על הישבן החשוף והמונף לקראתי, כמה הצלפות טובות עד שהתחת שלה הפך לאדום ועד שהיא סימנה לי בראשה, התקרבתי אליה, ליטפתי את הראש, הוצאתי את כיסוי העיניים, את הגאג ואז זה הגיע, כמו שאני אוהבת, בקול שפל וכנוע היא אמרה "סליחה, גבירתי".
חייכתי קלושות, אמרתי לה שהיא חייבת לקבל עונש והיא הנהנה בהסכמה. היא יודעת שאני לא אעבור לסדר היום סתם כך על טיזינג מעצבן על הבוקר!

השארתי אותה בלי מחסום בפה אבל כיסוי העיניים הוחזר למקומו והתחלתי לעבוד קצת.

היא הרגישה את השעווה מטפטפת על התחת וקפצה בהפתעה... בחמישי האחרון היא ראתה את זה בדאנג'ן ושמתי לב שזה סיקרן אותה, החלטתי בהזדמנות לסשן אותה עם שעווה ועכשיו זה היה הזמן המתאים לכך.
הטיפות הבאות הגיעו ברצף רחוק, קרוב, שעווה מנרות שונים, היא התפתלה, זזה מצד לצד, גונחת, נאנקת אבל מקבלת את העונש בהכנעה.

חדירת האצבעות לכוס הרטוב שלה הוכיחו שלא טעיתי, הכלבה אכן מתחרמנת מזה! התייצבתי מאחוריה שלפתי ויברטור אנאלי וחדרתי בבת אחת לתחת האדום והחרמן שלה, היא פלטה צעקה קצרה מפיה ומיד חזרה לשתף פעולה, יודעת שהיא משופדת וחסרת אונים. היא התמסרה, נתנה לי את כולה, נתה לי את הפחד שלה, את הוודאות שלה, את האמון המלא שלה בי.
היא גמרה באקסטזה ואספתי אותה לזרועותי, לתוך חיבוק תומך ומנחם, היא יודעת שהיא במקום בטוח.
לבסוף, בתום הרעידות, כשווידאתי שהיא רגועה, כשהדופק חזר למצב סדיר, הסרתי ביסודיות את השעווה מהתחת החבול והמוכה שלה.

ואז, היא נשאה אלי מבט ואמרה "תודה, גבירתי".

לפני 17 שנים. 12 בנובמבר 2007 בשעה 8:41

הרצון הזה לשקט
לפסק זמן מהחיים
ובכלל
הרצון להיות לבד
בלי אף אחד מסביב
...

הלוואי שיכלתי עכשיו להיות במקום רחוק
מקום בודד
בלי טלפונים
בלי עיתונים
בלי חדשות
בלי אנשים
בלי פנים
בלי חיוכים צבועים
בלי דמעות תנין
בלי כלום

אני, שמים ומים.
ושלווה.


זה לא הופך אותי למוזרה, זה לא הופך אותי ללא נורמלית וזה גם לא מעיד שיש לי
הפרעה כזו או אחרת.

זה סתם, להיות לבד
בכיף.


זה ענין של זמן.

לפני 17 שנים. 11 בנובמבר 2007 בשעה 9:38

אתמול בצ'אט התעורר ויכוח בעקבות הבלוג שלי על איך זה שעושים סשן פומבי ומתנתקים ולא מרגישים במה שקורה מסביב.
אייר טען שבטוח היינו מסוממים או שתויים או בטח לקחנו משהו.
אמוץ חיזק את דעתו אבל אמר שהוא יותר קינקי והוא ממש לא בקטע.
ואני מנסה שוב להסביר ולהגיד שכן, זה בהחלט אפשרי.
באחד הסשנים הפומביים ניגש אלי גבר מבוגר וביקש הצלפות, אבל מהר מאד הוא התפשט לגמרי והצליח להפתיע אפילו אותי, הוא נראה מכובד כזה, לא אחד שחשבת שילך ויתפשט בציבור. וכשדיברתי איתו קצת לפני תחילת הסשן ממש לא התרשמתי שהוא שתוי.
אז יש הפתעות, וממש לא היה נראה שאכפת לו והוא אפילו לא שם לב שאנשים צופים בו.
אולי אלו המילים שאני אומרת לו במהלך הסשן, אולי מה שאני לוחשת לו, בודקת אם הוא בסדר, אם הוא יכול להמשיך לשלב הבא, אני נשארת כל הזמן עם היד על הדופק.
וגם כשהוא התפשט ורצה להסתובב שאלתי אותו אם הוא בטוח, כי אנשים עומדים וצופים והוא פשוט הסתובב, לא ראה אף אחד ממטר. רק אותי.
כי עם כל הרצון לסשן אני עדיין נשארת בפוקוס, נזהרת שלא לפגוע במקומות שיכולים להוות סיכון ושומרת על קשר עין והקשבה לסאב/ית שעומדים מולי, בודקת את כושר הסיבולת והאפשרות להכיל עוד.
אולי זו גם הסיבה שהסאבית שלי זרמה איתי לזיון הפומבי המטורף הזה.
בחיים לא חשבתי שארד למישהי בפומבי , בחיים לא חשבתי שאצבוט למישהי בפטמות ואצליף בה בישבן חשוף בפומבי.
אבל כמו שאמרתי, בחיים יש הפתעות.
ולא, לא היינו שתויות ולא לקחנו כלום כדי להכנס לסוטול הזה. הסאב-ספייס הזה הרים אותנו גבוה מעל כולם והיא לא הרגישה בכלל שיש אנשים סביבינו. אני שמתי לב לאלו שהיו ממש קרובים וניסו לגעת בה, הם קיבלו ממני הצלפות והתבקשו להתרחק ולא להפריע לנו.
זו התמסרות טוטאלית שיכולה לנבוע מתוך הרגשת ביטחון טוטאלית.
ואני חושבת שמה שאני עושה זה לשדר ביטחון, אני לא אשפיל מעבר לגבולות היכולת של הסאב/ית, לא אבזה ואשמור על כבודו/ה, במיוחד בסשן פומבי.
אני מסשנת עם נשמה ואכפתיות, ואולי זה מה שמיוחד בי.