עוד פרידה מרירה-מתוקה מבת-זוג וכלבה, שש שנים טובות זה החזיק.
מערכת היחסים שלפניה נגמרה בגלל שהבדס"מ נהיה יותר מדי עבודה, מערכת היחסים הזאת נגמרת בגלל שהפוליאמוריה נהייתה יותר מדי עבורה.
אני לא מאשים אותה ולא כועס, זה באמת לא מתאים לכל אחד או קל, בהתחלה זה התאים לשנינו וזה היה מורגש, כשזה היה פה ושם עם חברות שלה, כשהיא הייתה מוקד תשומת הלב זה היה כיף לה. לראות אותי מקסים אישה אחרת היה קשה לה, לראות אותי מעריף תשומת לב וחיבה על מישהי אחרת צרם לה, היא התחילה להרגיש שהיא לא מקבלת את כולי ושלא מקבלת מספיק ממני, התחילה לדמיין שמישהי אחרת מקבלת יותר ממנה ולוקחת לה, שהמסיבה מתרחשת בלעדיה, וכמה שלא ניסיתי לא הצלחתי לגרום לה להרגיש אחרת.
לשמחתי ולהקלתי היא לא ביקשה ממני לוותר על הפוליאמוריה וזה בכלל לא עלה ואני שלם עם זה מאד, אמרתי לה בשיחה האחרונה שלנו "אם אנחנו נפרדים בגלל זה אז זה בסדר שניפרד, זה נושא שהגיוני להפרד בגללו", אני יודע שאני לא אוותר על זה ואם זה לא טוב לה אז אני לא רוצה לידי מישהי שאני עושה לה רע.
וזה לא שכ"כ חשוב לי לזיין, זה ממש לא העניין בשבילי, אני אפילו יכול להעמיד פנים שאני מונוגמי לאיזושהיא תקופה ואם אני אשתדל ממש אני אפילו אאמין בזה בעצמי, אבל יום אחד תגיע מישהי ויהיה לה חיוך כמו שאני אוהב וחזה כמו שאני אוהב והיא תהיה מלאת התמסרות והמקום הזה שבי יתעורר וירצה לעשות עם זה משהו, ואני לא רוצה באותו רגע שזה יקרה לחשוב שאני צריך לוותר על מערכת היחסים שלי כדי לעשות את הדבר הזה, אני מבין שיש אנשים שלא מרגישים את הפיתוי הזה באותה צורה אבל בשבילי זה כמעט צורך, האנרגיה הזאת של להתחיל עם בחורה חדשה ולהקסים אותה מעוררת אותי מנטלית בצורה שאף בת זוג לא תוכל לעורר ואני באמת שלא רוצה לוותר על זה, מונוגמיה מרגישה לי כמו חגורת צניעות ואני לא מבין איך כולכם לובשים אותה בשמחה, מצטער.
וכל מי שקורא את זה ולא מסכים איתי זה בסדר גמור, זאת רק החוויה שלי וככה אני מרגיש ועם הבת זוג הבאה אני לא אעשה את אותה טעות שוב ואוודא שהיא מרגישה כמוני לגבי זה, אחרת לא יהיה.
היה טוב וטוב שהיה ואם באמת עשיתי לה אז גם טוב שנגמר, עכשיו למצוא את הבחורה הזאת שאוכל להיות עצמי לגמרי איתה וזה לא יעשה לה רע.
