העלמה והצינוק

אני מגיע אל הבניין ולוחץ על האינטרקום, הלב דופק קצת מהר, המון זמן לא עשיתי את זה, יותר מדי זמן, הרבה זמן לא הכרתי מישהי כמוה, מישהי שמעוררת בי את הצד הזה, מישהי שנמסה למשמע הקול שלי, מישהי שמוכנה להתמסר.
האינטרקום מזמזם ואני עולה למעלה, הולך לאט למרות שמתחשק לי לרוץ, יודע שהשניות הארוכות שייקח לי לעלות רק ישגעו אותה יותר.

היא להוטה, זה בטוח, עוד אתמול כשנפגשנו בפעם הראשונה זה היה ברור, המגע שלי צימרר אותה, כשליטפתי את הצוואר שלה היא נאנחה וכשעטפתי לשנייה את צווארה בידי הנשימה שלה נעצרה ועיניה ננעצו בשלי, מבקשות בלי מילים, היא להוטה, זה בטוח.
צעד צעד אני עולה במדרגות ועם כל צעד אני מזכיר לעצמי "היא לא מנוסה, למרות שמתחשק לה אני צריך להיות עדין, לקחת את הדברים לאט, אני צריך להיות המבוגר האחראי, לאט". אני מתקרב אל הדלת ומושיט את ידי לדפוק אבל היא נפתחת לפני מספיק לגעת בה, ושם היא עומדת, מחכה, כמעט רוטטת מציפייה וכשאני רואה מה היא לובשת אני שוכח הכל.

אני זז קדימה במהירות והיא נרתעת לרגע בהפתעה ואז נמסה לתוכי כשאני אוחז אותה בכוח בשתי הידיים ומצמיד אותה אל הקיר, בקושי סוגר את הדלת מאחוריי עם הרגל, אני מרים את שתי הידיים שלה למעלה ואוחז בשניהן עם יד ימין שלי, יד שמאל שלי שולחת יד אל הפנים שלה ומסובבות את הראש שלה אליי, העיניים שלה ענקיות, הנשימה שלה קצרה, אני כמעט יכול להרגיש את החום מהרגליים שלה.

"זה מה שאת לובשת?" אני שואל בקול קשה "ככה את מסתובבת בבית?"
"זה לכבודך" היא עונה בקול קטן, מתנשמת.
היד שלי עוזבת את הפנים שלה לרגע, מטיילת במורד הצוואר שלה עד למחשוף השמלה הקצרצרה ואז שולף שד בתנועה קלה, היא מתחילה להיאנח אנחות קטנות, איזה כיף שהיא קולנית.
אני תופס לה את הפטמה בין שתי אצבעות, והיא רוטטת כולה למגע שלי ואני מרגיש שהברכיים שלה רועדות אז אני מפסיק וממשיך לטייל עם היד על השמלה הקצרצרה, רק כשאני מגיע אל הישבן שלה אני מבין שהיא בלי תחתונים, מייד נשלחת היד שלי אל בין רגליה ורק אז אני מבין באמת עד כמה היא חרמנית, כשהיא גומרת מייד לנגיעה הקלה שלי בקצה הדגדגן הנפוח שלה, המגע הקל, המלטף, העדין הספיק והיא מתחילה להיאנח כמו חתולה מיוחמת.

"לא!" אני צועק ותופס את הפנים שלה "לא לא לא" ומעיף לה סטירה.
"אין דבר כזה לגמור בלי רשות" סטירה "אין דבר כזה לגמור בלי לבקש" סטירה "אין ולא יהיה"
"כן אדוני!" היא כמעט צורחת, הלחיים שלה אדומות, השיער שלה פזור ומפוזר, היא דבוקה לקיר כששתי הידיים שלה באוויר, שד אחד שלה בחוץ והכוס שלה נוטף "כן אדוני! סליחה אדוני!"
"אין סליחה" אני אומר לה באכזריות ונהנה לראות אותה מתכווצת ומתחרמנת בו זמנית לצליל הקול שלי "יש עונש" ובלי לאמר עוד מילה אני תופס אותה בכוח ולוקח אותה לספה, בתנועה זריזה אני אוסף את השיער שלה לקוקו ומושך אותה לשכב על הברכייים שלי, ביד ימין אני מחזיק את השיער שלה, מותח את הראש שלה למעלה, יד שמאל מרימה את השמלה, לא שיש הרבה מה להרים, מתחתיי היא מתפתלת ונאנחת, כמו חיה שאיבדה כל הגיון, כאילו החרמנות מחתה כל זכר להיגיון "את מוכנה לספור?" אני שואל ומרים את היד "כן אדוני" היא גונחת.
סמאק - "אחת, תודה אדוני"
סמאק - "שתיים, תודה אדוני"
ועוד ועוד ועוד, עד שהישבן הקטן שלה אדום בוהק והיד שלי כואבת, אני מושך אותה ממני ולא מאמין איזה כתם הכוס שלה השאיר על הג'ינס שלי, וזה ממיס אותי.

"בואי הנה גיבורה שלי" אני אומר לה "בואי הנה ותראי איזה פינוקים מקבלת מי שנענשת כל כך יפה" אני מסובב אותה עם הגב אליי ומושך אותה, הכוס שלה כל כך רטוב שאני נכנס בתנועה חלקה, היא גונחת-צועקת כשהוא נכנס ואז שוב נמסה כשאני נכנס עד הסוף ותופס את השדיים שלה עם שתי הידיים שלי, הפה שלי נצמד לעורף שלה ואני מוצא את הנקודה הזאת שהיא אוהבת ונושך בזמן שאני מועך בכוח את הפטמות שלה, היא מתחילה להשתגע ומתחילה לרקוד על הזין שלי, כמו בובה על חוט היא זזה ימין ושמאל כשאני נושך את הכתפיים שלה ומועך את הפטמות שלה, תוך עשר שניות היא צועקת "אפשר? אפשר? בבקשה?"

"5" - אני סופר לה ומתחיל לזיין אותה קצת גם בעצמי, הגניחות הופכות למין מלל לא ברור, אוסף של צלילים חסרי פשר.
"4" - אני תופס את השיער שלה בקרקפת ומושך, כל הגוף שלה נמתח והמלמול גובר ומתגבר
"3" - אני מותח את הצליל, הנשימה שלה כל כך קצרה עכשיו שאני פוחד שהיא תיחנק, הקול שלה צרוד מרוב גניחות ורעשים והיא ממשיכה למלמל בכל זאת
"2" - אני מעביר את השיער שלה ליד שמאל ועם ימין מצליף בישבן האדום שלה הצלפות קטנות, היא צועקת כל כך יפה עם כל הצלפה שאני מתחיל לחשוב שהיא לא תחזיק.
"1" - אני מושך את הצליל והיא נמתחת כולה, אבל אני לא אומר כלום אחריו, רק ממשיך לזיין אותה ולהצליף.

כשהיא מבינה שאני שותק המלמול שלה מתגבר לאט לאט, מלמול של גניחות, גניחות שמנסות להתגבש לצלילים שמנסות לאמר משהו, היא ממלמלת וממלמלת וזה הופך להיות כמו איזו תפילת וודו, צליל מדיטטיבי, קדום, פתאום היא נמתחת כולה וצועקת "דידידידידידי בבקשה בבקשה בבקשה תן לי לגמור" אבל אני רק צוחק, צוחק צחוק רע, בקול רם, אני יודע כמה שזה מחרמן אותה, צוחק וממשיך לזיין אותה.
ואז לפתע "לגמור! לגמור! לגמור! לגמור!" אני מרעים עליה בקולי והיא כמו חיילת ממושמעת, מתפוצצת.
פיצוץ? הפצצה אולי, זיקוקי דינור, פעם אחר פעם ואני איתה "לגמור! לגמור! לגמור! לגמור!" והיא גומרת וגומרת וגומרת וגומרת.
והלילה רק התחיל.