לפחות בבלוג הזה. סיפורים אמיתיים שקרו, אבל בצורת סיפור, יותר קל לי לספר על החיים שלי ככה, לחלוק. זה עוזר לתת צורה למחשבות ולתחושות, עוזר למסגר אותן, אבל הפוסט הזה יהיה שונה.
פתחתי את הבלוג הזה לפני שנים והוא נועד להיות מקום שבו אוכל לתעד את החוויות הפחות נורמטיביות שלי, ואז באיזה שהוא שלב הוא השתנה והפך להיות שיר הלל ארוך לבחורה מאד מיוחדת ואהובה שבילתה איתי שנים לא מעטות ותמיד יהיה שמור לה מקום מיוחד בלב שלי, אותה אחת שמכונה פה "הזונה הקטנה שלי".
אבל כל דבר צריך להגמר מתישהוא, וגם מערכת היחסים המעולה והעמוקה ההיא הגיעה אל סופה, ועכשיו יש לי אהובה חדשה, כלבלבה נמרצת ושובבה, ולמרות שאנחנו עושים דברים מעולים וחווים חוויות מדהימות מצאתי שאני מתקשה לכתוב עליהן, שאני מתקשה להפוך את הבלוג הזה למשהו שהוא סביב אותה כלבה, זה הרגיש לי כמו בגידה משום מה. (טפשי, אני יודע)
ועכשיו אני קרוב מאד ליום שבו אשים קולר על הכלבה שלי (אחרי שנה ביחד!) ואני מרגיש שהגיע הזמן לשבור את המחסום הזה, אז זהו, הנה הגבול. חצינו אותו יחד.
מאתה והלאה אנסה לעדכן יותר, ובעדכונים תככב בחורה חדשה.
בהצלחה לכולנו.
