שקט בבית, כיביתי את כל הדברים שעלולים לעשות רעש ושקט עכשיו, רק נקישות המקלדת שלי נשמעות, נקישות המקלדת שלי והנשימות שלה.
אני יושב על הספה ומקליד במרץ אבל רק חצי מתשומת הלב שלי במסך, החצי השני איתה.
קור חודר מהחלון הפתוח ואני עוצר לרגע את ההקלדה כדי לשפשף את הידיים ומגניב אליה מבט לראות איך הקור משפיע עליה. היא כורעת עירומה על הרצפה לידי, ידיים קדימה וישבן למעלה ורועדת מקור כשהיא ממתינה לעונש שלה, אני רואה שהרגליים שלה רועדות קצת ותוהה האם הקור מוגזם, אבל לפני שהמחשבה מספיקה להתגבש היא שואלת "אפשר לשנות תנוחה ברגליים?" בקול קטן ומתאמץ ואני מבין מדוע רגליה רועדות. "כן" אני עונה, לא באתי לפה כדי לעשות לה התכווצות שרירים בכף הרגל, מהירות התגובה שלה רומזת לי שאכן היה לה ממש לא נוח והישבן שלה קופץ כשהיא זזה, היד שלי כמעט זזה לפגוש אותו אבל אני תופס את עצמי בזמן, אני חייב לסיים את מה שאני עובד עליו, אז אני מחזיר את תשומת הלב למסך, הזמן שלה עוד יגיע.
אני מתרכז במסך שוב ומרגיש את הבעירה בתוכי, האש הזאת שרוצה להתפרץ, לזרוק את המקלדת הצידה ולקבור את הזין שלי בתוך הכלבה הסקסית הזאת, אני נותן לבעירה להתחמם ולחמם אותי, אבל לא נכנע לה, שליטה מתחילה משליטה עצמית.
אחרי רבע שעה של ריכוז אני עוצר להביט בה שוב, העור שלה לבן כולו וכמעט סמור מרוב קור, אפשר להתחיל.
בלי לקום ממושבי אני שולח יד אל החגורה שלי ונותן לעוד קצת התרגשות לבעבע, אני אוהב להכות אותה, אוהב להרגיש את הגוף שלה מגיב, אוהב את מה שזה מוציא ממנה, אבל אני חייב להתחיל לאט, המכות הראשונות ייתנו את הטון לכל העונש, אני עדיין לא יכול לשחרר את החיה, כל 20 שניות אני מחליט ומתחיל לספור בלב.
18...19...20... מכה! הגוף שלה קופץ כולו מההפתעה אבל היא לא זזה, היא יודעת לא לזוז, אנחה קטנה נפלטת מפיה ואני יכול להרגיש בחוש שאין לי שם בשבילו בהתרגשות שלה מתחילה להיבנות, הגוף שלה נמתח למכה הבאה אבל היא אינה מגיעה, אני סופר בלב, בערך ב 17 הגוף שלה מתחיל להירגע שוב וכשמגיעים שוב ל 20 ההצלפה שוב תופסת אותה בהפתעה והיא כמעט מתפתלת, עשרים שניות בין מכה למכה זה הטוויסט האכזרי שלי, לתת לדם לזרום בין המכות, לתת לכאב להישכח לרגע רק בשביל התזכורת הבאה 19... 20... מכה! מכה! במכה הרביעית היא כבר לא יכולה להישאר בשקט, במכה העשירית דמעות יורדות, 18... 19... 20... מכה! אחרי המכה 30 אני עוצר. עוצר ומביט בסימנים היפים שעל הישבן שלה, כשאני במצב רוח הנכון אני מסוגל לעשות איקסים יפהפיים, כמעט כמו סטייק שנצרב על מחבת ברזל, השריפה שבתוכי כבר בוערת במלוא העוז ואני לא מסוגל להישאר לשבת יותר, אז אני קם ודוחף אותה לרצפה עם הרגל, כשאני מניח את הרגל על הישבן שלה אני מרגיש אותו צורב אותי מרוב שהוא חם וזה גורם לי להיות כ"כ קשה שאני כמעט מפסיק את הכל בשביל לספק את עצמי, אבל לא, שליטה מתחילה משליטה עצמית.
אני הולך בשקט סביבה ונושם, היא שוכבת צמודה לרצפה, עדיין בדמעות, אני דוחף את הבוהן שלי לתוך הפה שלה והיא באינסטינקט מתחילה למצוץ אותה, העיניים שלה מביטות בי מהרצפה ולרגע אחד אני עוצר ומפנים את הרגע העוצמתי הזה, את המבט שלה אליי, את המבט שלי אליה, ולרגע אחד כל מערכת היחסים שלנו מגולמת בשנייה הזאת, וההרגשה הזאת של החיבור העמוק הזה כמעט וגורמת לי לסלוח לה על הכל, אבל אני מחזיק את עצמי, היא חייבת לקבל עונש, זה החנוך שלה.
"את יודעת מה עשית" אני פותח והיא מהנהנת, הבוהן שלי עדיין בתוך הפה שלה "יש לך משהו להגיד להגנתך?" אני שואל ומוציא החוצה את הבוהן. "סליחה אדוני אני מצטערת" היא מייד פותחת, אבל אני קוטע "מצטערת על מה?" והיא עוצרת לשנייה לסדר את התשובה שלה, היא יודעת כמה חשובה כל מילה איתי.
"אני מצטערת שהתנהגתי כמו ילדה קטנה וקלקלתי לכולם את הכיף" היא עונה ואני מרוצה, זאת בדיוק התשובה שחיפשתי, לפני שנה כשהיינו בסיטואציה הזאת היא עוד הייתה מנסה למצוא אשמים להתנהגות שלה, להסביר מה עבר עליה או מה טיגרגר אותה, אבל היום היא יודעת לא לנסות תירוצים כאלה איתי.
"היה יכול להיות לנו יום נחמד וכיפי" אני עונה לה "אבל בגלל שהתעקשת על משהו ממש טפשי הוא נגמר רע, על משהו שבעצמך אחר כך אמרת שלא רצית, זה היה שווה את זה?" - "לא אדוני" מגיעה מייד התשובה. "ואת חושבת שתזכרי בפעם הבאה להתנהג אחרת?" אני שואל אבל אפילו לא מקשיב לתשובה, תוך כדי שהיא עונה "כן" אני כבר אומר "בואי נוודא".
ואז מגיע תורה של המברשת, עזר החינוך מספר אחת.
מכה, מכה, מכה, מכה, מכה, אני נותן בקצב מהיר, עכשיו זה כבר לא הכאב שהיא מרגישה ברגע זה, עכשיו אני עובד על הכאבים שהיא תרגיש מחר, מכה מכה מכה מכה, היא מתפתלת מתחתיי, מכה מכה מכה מכה מכה מכה מכה והבכי שלה מתחיל לצאת בהתפרצויות חנוקות, מכה מכה מכה מכה ואני עוצר.
מתחתיי גוש ספק אנושי של בכי וכאב מיילל באומללות, ואני מניח את המברשת בצד ולוקח את המשחה, בשתי ידיים אני מורח אותה על הישבן ומתחיל ללחוש לה שאני סולח, ולאט לאט הגוש תופס שוב צורה של אדם, אחרי כמה דקות של מריחה עדינה הבכי נחלש ואני תופס אותה בשיער ומושך אותה אליי בכוח לנשיקה, כשהפיות שלנו נפגשים אני מרגיש שהיא נמסה לתוך הפה שלי והגוף שלה נצמד לשלי בכל סנטימטר שהוא מסוגל אליו, אני מתרחק לרגע ומביט בעיניים שלה ורואה אהבה שאין לה גבול "אני סולח לך ואני אוהב אותך" אני לוחש לה. "תודה אדוני" היא לוחשת והשריפה שבתוכי שוב בוערת בעוז, הגוף העירום שלה צמוד אליי והשדיים הענקיים שלה מעוכים עליי, די, אני מחליט, המתנתי מספיק.
בתוך רגע היא שוב על הרצפה, היא לא מצפה לזה וזה מוציא ממנה גניחת מופתעת אבל תוך רגע אני מעליה והגניחה הופכת להיות גניחת שביעות רצון עמוקה, ישר מהגרון, ברגע שהזין שלי נכנס, אך גם גניחה זאת מפנה את מקומה בתוך רגע כשאני נכנס עד הסוף והאגן שלי פוגע בישבן החבול, כשאני מרגיש אותה מתכווצת מכאב זה מעלה את החרמנות שלי במדרגה ואני תופס באלימות את האגן שלה ומתחיל לדפוק אותה בכוח כנגד הרצפה הקרה, אני מלא אנרגיה וכל תנופה שלי מעלה את שנינו קצת למעלה ואז מורידה אותנו בכוח, כמו פטיש, אני שולח יד לתפוס את השיער שלה ומותח את הראש שלה אחורה כדי שלא תיפגע מהרצפה אבל אני לא חושב שהיא הייתה שמה לב אם הוא היה פוגע כי מרגע שהתחלתי לזיין אותה היא מתפתלת באורגזמות, הכלבה הקטנה שלי, אני ממשיך לדפוק ומרגיש את הכוס הקטן שלה מתעוות סביבי כשהיא גומרת עוד ועוד ושפריץ ועוד שפריץ יוצאים מהכוס שלה, בסופו של דבר היא שוכבת בשלולית של עצמה כשאני גומר, וככה אני משאיר אותה כשאני קם, מפותלת בשלולית של עצמה, כמו כלבה.
