התמסרות

כשדייויד גילמור שר בטלויזיה שלי,
מזמין את דייויד בואי לעלות איתו,
ואז אתה נכנס וצוחק כשרואה אותי רוקדת ערומה בסלון,
מחבק אותי חזק,
וכשהשיר נגמר
אתה לוקח צעד אחורה
ונותן לי להיות לבד עם Wish you were here.

כשחמש דקות אחר כך אני על הברכיים במטבח,
השיער שלי חפון בכף ידך,
מאבדת נשימה מהמציצה,
מתלוננת,
ואתה אומר שלא מעניין אותך.

כשאני רכונה על השיש
ואתה משתמש בי כרצונך
ואז נשכב עם בטנך על גבי
ומחבק אותי חזק.

כשדמעות זולגות מעיניי
ואני אומרת לך שאלו לא דמעות של עצב
ואתה עונה שאתה יודע שהדמעות באו כי אין מקום להכיל כל כך הרבה רגש.

כשאנחנו יושבים מותשים על רצפת המטבח
ואתה מספר על תלאות היום
ועל כמה היית צריך לראות אותי
בכאן ועכשיו.

כשאתה שולף משקית את ההפתעות שהבאת לי
דברים שאני כל כך זקוקה להם
ואפילו לא שמתי לב כמה
אבל אתה הקשבת לי מתישהו כשאמרתי מילה כזו או אחרת
ודאגת להביא אותם.

ועכשיו, מול המחשב,
כשהמילה הכתובה נותנת עוצמה נוספת לערב שעבר עלי. עלינו.

כואבותתתתתתתתתתתתתת
לייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
הפטמותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

ולא מצליחה למחוק את החיוך מהפרצוף 😄 😄 :-)

אתמול השתתפנו בטקס טנטרי, אחד מיני רבים בהם אנו משתתפים לאחרונה.
הטקס הוגדר כטקס התמסרות, ובו אחד מהנוכחים/ות נשכב ערום במרכז, מכוסה עיניים, ומתמסר כולו לקבוצה, שתעשה בו ככל העולה על דעתה.
האישה ששכבה במרכז הגדירה את גבולותיה והיה עליה לסמוך על חברי הקבוצה שלא ינצלוה לרעה.
אתה ישבת רחוק ממני. יכולתי לראות אותך אך נמנעתי. רציתי לעבור את הטקס הזה לבדי.
הסתכלתי בה,מתענגת על המגע של הקבוצה, מתמסרת לליטופיהם העדינים, מתפתלת תחת ידיהם המטיילות עליה בזהירות, פותחת רגליה לקראת מכלול האצבעות שלקחו אותה אל האורגזמה.
ואני,
כל שרציתי לעשות,
היה לסגור יד על שערות הערווה שלה ולמשוך. לא חזק מידי אך חזק מספיק.
לשלוח כף רגל את בין רגליה ולדחוף עקב.
להעביר ציפורניים תובעניות על גבה. להשאיר בה סימנים.
לאגרף את שיער ראשה בידי ולכופף ראשה לאחור לנשיקה.
להחדיר אליה את כף ידי כולה, עד אמצע האמה.
לסגור פיה כשהיא צועקת את האורגזמה שלה.

כדי שתדע עונג מהו.
כדי שתבין את העוצמה שבכאב ולא רק את העוצמה שברכות.
כדי שתגלה עולמות חדשים.

רציתי ונמנעתי.

בדרך חזרה דיברנו על החוויה שחווינו, על הטוב ועל הרע.
לא סיפרתי לך על שעבר בראשי.
חששתי.
העדפתי שתקרא כאן.
כמו בטקס עצמו, רציתי לספר ונמנעתי.

מסתבר שאני עדיין לא מספיק מדוייקת עם עצמי.

התנצלותי בפני מדריכת המפגש אתמול ובפני עצמי.

ריח המיצים שלי על כף הרגל שלך בסיומו של משחק אכזרי ומענג ביני לבינך.
מישהו צריך לעשות מזה בושם.
http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=3121

אתה שרוע על הספה, רבע גמר בטלויזיה.
ביד אחת שלך סיגריה ובשנייה אתה מאונן.
אני למרגלותיך, מלקקת כפות רגליך.
ברגע הנכון אתה אוחז בשיערי ומושך אותי מולך, אל הגמירה שלך.
החיים שלך יפים.
גם שלי.
:-)

אמרת: איך לפעמים השיחות הכי רגילות שלנו, על הנושאים הכי בנאליים, פתאום נוגעות לי בנקודות הכי עמוקות.
ואני חשבתי: כן, כמו הסקס שלנו לפעמים.
המתבונן מהצד יראה זוג עושה את הדבר הכי רגיל בעולם, נמנע כמעט לחלוטין מתזוזה, הכל מינורי וכמעט לא מורגש. ובכל זאת, לנו, זה נוגע בנקודות הכי עמוקות.

מהות הטנטרה. מהות החיבור הנכון. מהות ההכרות עם עצמך ועם האיש/ה שאיתך.

עד התהום, עד הקצה
עד שניפול ונתרצה
עד שזה נגמר, עד שזה עבר
עד התהום, עד הקצה
עד שניפול ונתרצה
אני כאן ואתה שם.


וכשהיית שם ואני כאן, רצתי אליך לאחוז.
דבקנו זה בזו כמו טובעים בים
ויחד צפנו אל מעל פני המים
עד השמיים
לאורגזמה של חיינו.

לא משנה כמה פעמים אלמד לנשום
לשאוף ולנשוף עד הסוף
עמוק עמוק פנימה
לרוקן הכל החוצה
עדיין
כשאתה יוצא מדלת הבית
אני מתנשפת
לפי קצב פעימות הלב שלי
במפשעה

יכולה להבין את התחושה שלך שהגעת הביתה ואת הצורך שלך לתקוע יתד,
אבל למה לעזאזל זה צריך להיות דווקא בתחת שלי???

תראי כמה זה יפה, אתה אומר, הביטי איך השמש חודרת מבעד לתריסים ומשרטטת פסים דקים על המזרן שלנו.
שימי לב איך הפסים הופכים את המיטה לתא מלא בסורגים המגנים עלייך מפני העולם החיצון.

אתה מניח גופי על המזרן וכשאני מסובבת ראש אחורה יכולה לראות אותך מחייך בסיפוק.
מדמיינת איך נראה ישבני כשפסי זהב מעטרים אותו ומצטרפת לחיוך שלך.

משהו חסר, אתה אומר, משהו פה לא לגמרי מושלם, אתה מתלונן, וניגש לארון.
חוזר עם מקל במבוק.

הדקות הקרובות משאירות אותי ללא נשימה, פני שטופות דמעות והשיניים נעוצות בחוזקה בכרית.

אחר כך, בתמונה שצילמת, אראה כיצד הישבן שלי הפך מפוספס - פס של זהב ולצידו פס אדום, ושוב זהב ואדום.
רק אז אבין כמה מושלם הכל היה.