התמסרות

יושבת בחצר החדשה שלי ומסתכלת על מוט הברזל.
תוהה,
אם תקשור אותי אליו, האם זה ממש יפריע לשכנים?
אולי כדאי שתקשור אותי מהרגליים, הפוכה, ועם הפנים לקיר כדי שהם לא יזהו אותי.
בכל זאת, הילדים הולכים פה לביצפר :-).

החלפתי צליל בטלפון, ועכשיו מי שמתקשר אלי יכול לשמוע את בארי ווייט אופטימי במיוחד.
My first, my last, my everything
And the answer, to all my dreams
You're my sun, my moon, my guiding star
My kind of wonderful, that's what you are


אז חברה אמרה: נו,מה,את בעצם אומרת שהוא השמש והירח והכוכבים הראשון והאחרון. כבר התבגרנו והבנו שהחיים הם קצת יותר מגבר.
ואני חייכתי ועניתי:
מותק, לא ראית אלי מקביל? הרי הוא שר את זה לעצמו במראה.
אני היא הראשונה, האחרונה, והתשובה לכל החלומות שלי. רק אנחנו יכולים לעשות את עצמנו מאושרים.
אבל זה טיבם של אנשים, להניח מייד שאת מדברת על גבר.

מחליפה דירה.
מחליפה אוטו.
כולם אומרים - התחלה חדשה.
לא רוצה התחלה חדשה. רוצה רק דירה ואוטו חדשים. אוהבת את החיים הישנים.
לא, ישנים זה לא נשמע טוב.
אוהבת את מה שיש לי עד עכשיו ואת ההתנהלות שלי בתוך זה.
בדרך כלל אוהבת, כמובן.
אוהבת את האיש שלי גם אם עסוקה בהמון דברים אחרים כרגע.
תיכף אני חוזרת, רק עוד רגע.
מייד מסיימת להיות עסוקה כל כך בטרדות הקטנות.
מבטיחה.

היא עומדת במרכז החדר, ידיה קשורות למעלה,אל התקרה. רגליה בפישוק רחב, עיניה מכוסות.
אתה סובב סביבה, בוחן אותה במבטך.
אני יושבת בפינה, עיניי מלוות את עיניך, בוחנות גם הן, עורכות השוואה.
החזה שלי הרבה יותר יפה משלה, אבל הבטן שלה יותר שטוחה. הישבן שלי קרוב למושלם ושלה לא, אבל רגליה הרבה יותר ארוכות. אותי אתה אוהב ואותה לא. לזה אין אבל.
אתה ממשיך להסתובב סביבה ומידי פעם שולח יד מלטפת אל פניה. הבטן שלי מתכווצת לרגע קטן מקנאה וברגע שאחריו אני מחייכת איתך חיוך של עונג.
ידיך מתחילות לטייל על גופה, מתעכב על הנקודות שמזוהות על ידך כרגישות אצלה, ואני מתכנסת לתוך עצמי. זוכרת אותך עושה זאת לי והקנאה מטפסת במעלה הגרון.
שוב ושוב מנסה להזכיר לעצמי שאלי אתה תמיד חוזר בסופו של יום, שוב ושוב מתקשה לעשות זאת כשאתה מתייחס אלי כאל אוויר מרגע שהיא הגיעה.
ריח זר מתפשט באוויר ואני מזהה אותו כריח מיציה, שולחת יד אל בין רגליי ומגלה יובש. יובש של קנאה צורבת.
ואתה בשלך.
נעמד מאחוריה וחופן שערה בכף ידך, מטה ראשה לאחור ודוחף אצבעות לפיה. אני מריירת בחשק, רוצה את אצבעותיך לעצמי, מסרבת לחלוק איתה אותן.
היא משתנקת ואני מחייכת בסיפוק, יודעת שאני מוצצת אותך בתאווה כמו שאתה אוהב ולעולם לא מתלוננת. שתסבול הזונה. שתזכיר לך כמה אני טובה עבורך.
אצבעותיך נשלפות בשאט נפש, בדיוק כפי שצפיתי שיקרה, ואתה עובר לעמוד מולה.
סוגר יד על שדיה ומכאיב. מכאיב חזק. הבעת פניה מעידה על כך.
ומתוך הכאב אתה מקרב פניך אל שלה, שפתיך מול שפתיה.
רק אל תנשק אותה. רק אתה תנשק אני צועקת בלחש.
היא מרגישה את הבל פיך ומושיטה שפתיה אליך.
אתה מגחך ומתרחק ואני נושמת לרווחה.
זה הרגע, אני חושבת, זה הרגע בו תיגש אלי, תחבק אותי חזק ותלחש לי מילות אהבה.
אך זה הרגע בו אתה משחרר אותה, משעין אותה על הקיר, מכופף גווה ומזיין. הופך אותה לחור. לשימושך הפרטי. נטול רגשות. בלי התחשבות. רק גבר אחד מזיין חור.
ואני בפינה, מחבקת את עצמי, מחכה שייגמר, מחכה שהיא תישלח לדרכה, מחכה שתזכר בנוכחותי.

אני מתה מפחד.
מבועתת.
הבטן מכווצת מאימה.
הגוף כולו רועד.
העיניים מתרוצצות סביב החדר.
גוש ענק בגרון הופך לפרץ של דמעות בלתי נשלט.
המוח צורח.
הידיים מחבקות את עצמן בניסיון להגן.
האצבעות משאירות סימנים,חופרות עמוק בכפות הידיים.
הלב מתחנן שדי, שיתחיל כבר, שייגמר.
אני מתחילה לצעוד לאחור בצעד כושל,
מסרבת להביט ישירות אל פני הסערה עד שנתקלת בפינת החדר,
הגב צמוד לקיר והגוף צונח לרצפה.
מקפלת רגליים לחזה
ומתכווצת לתוך השבלול שלי.
ואתה ניגש
שולח יד לעורפי ומרים אותי על רגלי,
מיישיר מבט לתוך עיניי ואומר בכל כך הרבה אהבה:
את SUPERWOMAN ואת יכולה הכל.
תתמודדי!
וכבמטה קסם המתח שבגוף מתפוגג
הסערה נרגעת וקצה קצהו של חיוך מתחיל להופיע
הגב נזקף
והראש והלב אומרים:
בוודאי שאני יכולה. קדימה, מתחילים.
ותודה.

צריכה ללמוד לסתום את הפה.
פשוט לסתום אותו.
אז הנה לומדת.
לאט אבל מצליחה.
השאלה עכשיו היא מה עושים עם זה שגם כשהפה סותם המילים ממשיכות לבעור בבטן.

סשן אותי.
הכאב לי.
קח את הישבן שלי ועשה בו כרצונך.
השאר בו סימנים, פסים פסים.
כשאייבב הרגע אותי עם אצבעות עמוק במפשעה.
ואז עוד.
הצלף עד שאתחנן שתפסיק.
תן לי ליפול לרצפה והרם אותי בחזרה.
החלף בין השוטים, הספנקרים, הקיין.
ודא שכל כולי דואבת וכואבת.
וכשאפול שוב חכה שאתרומם בכוחות עצמי.
תן לי רגע כדי לקום ולהציג לך שוב ישבן מתריס.
אל תרחם, גם כשאבכה, זכור שלזה אני באמת משתוקקת.
וכשתתעייף, כשאשבע, העמד אותי על 4.
טפטף שעווה על עצם הזנב שלי.
גרום לי להתפתל מכאב ומתשוקה.
צייר על גבי את שמך.
קשט אותי בשלל צבעים.
כסה את פי בידך ועצור את נשימתי עד שאשתולל.
חפון שערותי בידך והעמד אותי שוב.
האדם את ישבני שכבר שכח את עוצמתך.
פשק רגלי לכדי פישוק רחב.
הכנס אגרופך עמוק לתוכי.
שים אצבע על הדגדגן ודרוש שאצעק את האורגזמה שלי.
וכשגופי יתרפה, מסופק, הורד אותי למרגלותיך.
הנח לי להביע אהבתי אליך דרך כפות רגליך.
הייה לי מאסטר.

שליטה מלמטה? שיהיה.

וחיכיתי לסטירה.

ואתה אחזת בפרקי הידיים.
ואתה הכאבת במקומות הכי מכאיבים.
ואתה זיינת.
ואתה אנסת גם כשהתחננתי שדי.
ואתה קבעת את הקצב.
ואתה הישתקת.
ואתה צחקת.
ואתה דרשת שעוד.
ואתה גמרת.
ואני הפסקתי לחכות.

התניות.

ערב חג אהבה מושלם זה היה!!!
כתמיד,ערומים מול הים.
אני על הגב, היד שלך בין הרגליים שלי והמבט שלך אל האופק, מאונן לי כבדרך אגב.
אוהבת כבדרך אגב.
את האורגזמה שלי צעקתי אל הכוכבים והם לא נשארו אדישים.


כן כן, יודעת שחשבת שאכתוב על הזוג שהצטרף אלינו.
או על הערבי שירד לי כשיכולתי לראות את החיוך הערמומי שלך דרך העיניים העצומות מעונג שלי.
אז חשבת :-)

מסתבר שאני מולטימיליונרית.
רגע.......
לא..........
בעצם........
לא ככה אומרים את זה.
אומרים מולטיאורגזמתית.
זהו.
מסתבר שאני מולטיאורגזמתית.
שזה לא פחות טוב.
זה אפילו הרבה יותר טוב.