על במותייך חלל

״השבוע תדווחי לי בכל יום מה אכלת ועל הפעילות שעשית״.

אני מתחילה לצחקק בלי שליטה. אחרי שלושים שניות אני נזכרת שזה לא מנומס ומסבירה:

זה מזכיר לי את ״המזכירה״. הסצינה הכי מחרמנת שם מבחינתי היא זו שבה הוא אומר לה שלארוחת הערב מותר לה לאכול שלושה אפונים, ואת כל הגלידה שהיא עשויה לרצות. 

״אני מתחיל להבין שאת מתכוונת לסרט המזכירה, ולא למזכירה בפועל במקום שאת נמצאת בו״.

יופי שרלוק. הוא לא ראה המזכירה. ״אין אף אחד שאני יכול לראות את זה איתו חוץ ממך״. ׳סדר, תוריד המזכירה. אבל אני לא מבטיחה שזה יעניין אותי עד הסוף.