"אני יפה", היא עונה לי, כתשובה לאחת השאלות, בשיחה ספורדית על הדינמיקות הרגישות שבין המינים. דומני כי שאלתיה, מה מיוחד בה מכל הבנות וזו התשובה שקיבלתי. חייכתי, בלב, ועניתי לה מבלי להניד עפעף, שכולן יפות, אבל רק אחת זוכה.
מעולם לא הבנתי יופי. זה משפט אווילי להגיד, מפיו של גבר שעטף את עצמו בנשים יפות כל חייו. זה אפילו משפט סרקסטי למדי, מפיו של אחד שיותר מעשור מחייו עיצב והפיק... זה לא משנה באמת מה, התחום קטן מדי ולא בא לי להיחשף עד כדי כך. אבל אם חשקה נפשכם בדיוק חותך, מעולם לא הבנתי יופי, כשזה כל מה שהיה שם, יופי גלמוד.
בשינוי קל, באחד הכרומוזומים, לפני כארבעים שנים, גיב אור טייק, סביר להניח שהייתי ממשיך את מסורת אבותיי מסיילם ומגיע לעולם בתור מכשפה. איכשהו, לקרוא לעצמך מכשף, משול בעיני ללקרוא לעצמך אלוהים, מחוץ למחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי.
אבל זה כך, לעתים מספיקות לי שניות בודדות של מבט לתוך עיניו של אדם, כדי להבין מה כואב לו, מאיפה הוא מונע, מה הוא חושב ובעיקר, לאן אני יכול להגיע איתה.
טעיתי פעמיים. בכל חיי. ובשתיהן, לא הקשבתי לתחושת הבטן. מניח שטעיתי הרבה יותר, אבל טעויות דגימה, אינן טעויות בעיני. אני מדבר על כאלה שבהן השקעת את הונך במניה שלא החזירה תשואה לאורך זמן והתנהגה כמו אג"ח זבל.
וגם כאן, זה לא באמת שונה. המקום היחיד שנוכל להגיע אליו הוא לסקס. טוב ככל שיהיה, אעדיף להיעלם אחריו, כי אז היא תפתח את הפה... ואני, אאלץ להקשיב.
"אבל אני יפה", היא ממשיכה, תוך כדי שהיא מסתכלת עלי במבט מופתע, מחליקה את החזיה שלה לצד ומבליטה את חמוקיה.
מסתכל עליה, מנסה להבין למה לא בא לי אפילו להוריד אותה על הברכיים ולהשתמש בה לסיפוק תאוותי.
מסתכל עליה שוב... היא באמת יפה. פטיט, 1.65 על עקבים, חזה עגול כמעט מושלם, פנים לבנות עם שיער שחור חלק, שפתיים מלאות ללא שום צורך בחומצות וחודו של מזרק, בובה קטנה.
נו טוב, היא יפה הרי, מוריד אותה לברכיה, מצמיד פניה לאזור שמתחיל להתעורר ומבין שיש מקרים שבהם עדיף שתשאר יפה ותסתום. כי שיחה, כזאת שתעמיד לי באמת משהו, כבר לא תהיה פה.
"את יפה", אני אומר לה בזמן שהיא מלקקת אותי ומשמיעה נהימה נעימה.
אז אם את לא וורבלית, מזל שאת אוראלית.