ארוחת צהריים. שואל את הילדודס מה הם רוצים לאכול.
לרוב, הם לא בוחרים לעשות לי חיים קלים ולעתים, קשה להם להינעל על גרסה אחת, כזאת שתמנע ממני להעמיד שני סירים או מחבתות, או שקיות סו-ויד רחמנא לצלן, כתלות במוד ומידת ההרפתקנות.
יום העצמאות. זה היה קל יותר. לצד הבשרים, הנחתי לראשונה גם סטייק כרוב, שיפודי עגבניות תמר ובצלצלים ופטריות.
ולמרות שאחת מדרישות הפרלמנט הייתה צ'יפס, בחרתי לקחת את הסיכון שנציג ועד הילדים יפנה אחרכך למועצה לשלום הילד (אמא שלו) ויגיש תלונה, בשלושה העתקים על פגיעה ברצון הפרט.
ואם אהיה לרגע רציני, אני תמיד שואל. אולי בגלל, שאותי מעולם לא שאלו. היה לי ויכוח עם מישהי, פעם. היא אמרה לי שמעולם לא שאלה... ופשוט הציבה עובדה. אני טענתי שלכל גישת חינוך יש את היתרונות שלה ואני אעדיף לשאול. תמיד.
למה?
תקשורת. זה לא באמת פוסט על חינוך ילדים. יותר על אילוף כלבות סוררות או ליטוף חתלתולות. כל אחד ומה שעושה לו את זה. אישית, מעדיף ספינקס. מתישהו, כשאבוא בימים, אקח לעצמי ספינקס שחור, אשר ישב למרגלות הכורסא, ויראיין יחד איתי משרתות כנועות. אז, כבר לא באמת נתעניין במערכת ההעדפות שלהן, זה לא שאי פעם (רמז, בימינו אנו), יכולתי להיכנס לתוך מנורה ולהגיד: "יש לך שלוש משאלות... השתמשי בהן בתבונה".
סביר להניח, שרובן היו בוחרות: שולט קשוח, מנוסה ואחד שרק המחשבה עליו תגרום להן לדה קומפרסיה במערכת שימון המנוע.
הג'יני היה נעלם והן היו ממשיכות לדבר אל הלאמפה.
אז למה אני שואל?
פתיחות ותקשורת. כמו בכלכלה, משא ומתן וכל מקצוע שעובד עם אנשים, מערכת ההעדפות הגלויה שלך לרוב חושפת אקולוגיה רחבה יותר, נסיון חיים, צרכים, העדפות נסתרות ועוד כמה דברים שאת מסתירה מכולם, לפעמים אף ממך. עם קצת נסיון, אתה אפילו לא צריך לשאול, כשהיא מספרת לך אט אט, את כל מה שאתה רוצה לדעת ועבר עליה מהיום שבו היא זוכרת את עצמה.
מעטים ה(א)נשים, שיודעים מה הם רוצים. לרוב זה נובע מחוסר רצון לעמוד מול המראה, להסתכל בלבן של העין ולדבר עם עצמך. איך תדעי מה את רוצה? אם מילאת את עצמך בכל כך הרבה חומות, שבשנה הבאה בירושלים הבנויה, נשמע כמו הזמנה לביקור בתוכך.
אלו שיודעים מה הם צריכים נדירים עוד יותר. לרוב, זה שונה בהרבה יותר ממקצת, מהרצון.
ופה, אפילו מעט לפני, נכנס הבדס"מ לתמונה.
אני שואל. מקשיב. מתעניין.
לפעמים, אני ג'יני. אם יכול, רוצה וחושב שזה מתאים, לרוב לא אשחק איתך ותקבלי את מה שביקשת. את ה"לא", בדיוק כמוך, אני שומר לנקודות קיצון, אין בי שום צורך להראות לך מי הבוס, כיש גבר ויש אישה וכל אחד מהם מבצע את תפקידו הביולוגי, זה טבעי.
אך לעתים קרובות, כל קשר ביני לבין ג'יני, מקרי בהחלט.
ברגעים אלה, הדבר היחיד שיכול להזיז אותי ממקומי הוא רכבת דוהרת. הדום שבי החליט. הפור הנפל.
אני רואה הכל. באמת.
וברגע ההוא, כשבמקום קשיחות,
קיבלת רוך, במקום פנטזיות קיצוניות,
קיבלת אדם ולא דמות בדיונית שיוצאת ממנורה,
היה הרגע שמשהו בך השתנה...
טיבם של ג'ינים להיות פה רק לשלוש משאלות,
ואז הם מתפוגגים כמו בלון הליום,
דום, זה אחרת.
אנו פשוט לא נכנסים למנורה מראש.