עד גיל 7, הכרתי רק שני סוגי גלידה. לבנה ושחורה. לו הייתי נולד בצד המערבי של יבשת אירופה, סביר להניח שהייתי מתאר אותן בתור וניל ושוקולד, אך בצד המזרחי, בברית המועצות דאז, אוקראינה ורוסיה היו חברות טובות, בשתיהן 90% מהימים טעם הגלידה היחיד היה לבן ואני יכול להישבע לכם שהיה שם קשר אפסי למקלות וניל, ושוקולד ב-10% הנותרים, רק שברוב הפעמים הוא נחטף עוד לפני שהגעת לקצה התור.
אבל, לעתים, התמזל מזלי וזכיתי להנות מטעם השוקולד. באותו רגע, לא היה לי אכפת, כמה חיכיתי לשוקולד, זו הייתה אכילה רגשית, הדבר היחיד שעניין אותי היה להנות מכל רגע… כי ידעתי שהפעם הבאה יכולה להיות עוד כמה חודשים.
כשהגעתי ארצה, הסבתא המבוגרת בגלידה באר שבע, כבר ישבה בכסא מאחורי הדלפק והסתכלה בפדנטיות ייקית על 40 טעמי הגלידה, שהתרוקנו להם לתוך כוסות הוופל, אחד אחרי השני. שכבה נכבדה של קצפת, דובדבן מסוכר וזה כל מה שהיה צריך כדי להפוך אותי למאושר.
לא, לא אכלתי שם כל יום או כל שבוע, יותר לכיוון כמה פעמים בשנה. סיפורי המעברות אולי נגמרו עוד לפני שאלי עמיר פרסם את תרנגול כפרות בשנה שנולדתי… אבל גם שנים אחרכך, אף אחד לא היה באמת צריך לקנא באף עליה שבאה אחרכך, לכל אחת היו קשיים משלה, או בפרפרזה לנושא הקבוצה, כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה, אומללה בדרך שלה.
עברתי לפני כמה חודשים שם, במקום שבו גיליתי 40 טעמי גלידה חדשים. נכנסתי, הזמנתי, התיישבתי באחד השולחנות שנראה שעמדו שם מאז ומעולם וחייכתי, כשנזכרתי שמאז, אף פעם לא הזמנתי גלידת וניל. בעצם פעמים רבות… גם לא הזמנתי שוקולד.
יוגורט אוכמניות, סורבה לימונענע, תותים בשמנת, שוקולד רוזמרי, גזר רחמנא לצלן, בכל פעם ניסיתי כדורים אחרים, רק, כדי לא להיתקע שם. הטעם הלבן, היה משול בעיני לסבל שצריך לעבור כדי לקבל טיפת יחס…
בסוף השבוע, נכנסתי לג׳לטריה משפחתית, אי שם בפרברי נאפולי. הזמנתי שני כדורים, שוקולד ווניל. בכפית הראשונה, הבנתי, משהו שידעתי תמיד, כשזה טוב, זה טוב, לא באמת צריך תוספות או לסבול כדי להגיע לשוקולד.
זה בדיוק הקשר שלך עם הנרקסיסט. את לא אוהבת גלידה לבנה. זה היום יום, השגרה שאמורה להיות נעימה לך… למעשה נעימה לך רק כי זה מה יש… כי פעם באף פעם מגיעה משאית גלידת השוקולד… ואת שוכחת לרגע עד כמה רע לך.
לא, זה לא נורא להישאר לבד,
מה שנורא הוא לא לגלות שיש עוד 40 טעמי גלידה אחרים.
ומה שנורא עוד יותר הוא לא לגלות שגלידת וניל טובה… זה כל מה שצריך.
אבל היא צריכה לגרום לך לחייך ולא לחכות לשוקולד.
