כלבה. לפני כעשרים שנים, כשקהילת הבדס״מ הישראלית החלה לרקום עור וגידים, דינוזאור אחד, עם אנגלית ברמה של עמיר פרץ, טעה בתרגום. זאת אומרת, הוא לא באמת טעה, הוא פשוט חיפש את הדרך הקלה. כלבה. לא Submissive (מתמסרת), גם לא Slave (אמה או ״נשלטת״) ואפילו לא Pet (גורה).
כלב, חברו הטוב של האדם הוא גם אחד הייצורים הפחות חכמים, בממלכת החיות, ולפני שתאשימו אותו בסינופוביה, יש לי שניים, אנו מסתדרים מצוין והם אפילו מחבבים אותי.
אבל זו בדיוק הבעיה עם כלבים, הם מחבבים אותך מהר מדי, נקשרים מהר מדי וכשהם כבר שלך, הקשר הוא ״לנצח״, הם לא באמת בודקים באמצע, כמה אתה טוב בשבילם, האם היחס מכבד ונעים, הם סופגים, נאמנים עד בלי די ומלקקים כל דבר. בעצם אני ״חוזר״ בי, התרגום היה גאוני, כל אחד רוצה ״כלבה״.
אדייק, כמעט כל אחד. יש שיעדיפו אנטילופות. איך כתב זאת פעם, אחד הזאבים של הקהילה, שמור את עצמך לרגע הנכון, לאותה השניה בא הזאב נועץ את שיניו בצוואר האנטילופה, לרגע ה-Kill. אם תחשוף שיניים, קילומטר מרחק מהאנטילופה, לעולם לא תתפוס אותה.
יש גם כאלה, ולכל נרקסיסט, חסר אמפתיה, על רצף הפסיכופתיה יש את המשלימה שלו, שרק מחכה שיטרוף אותה. אבל אנטילופה, זה ארוך, היא רצה מהר מדי, ואחרי שטרפת אחת, פתאום בא לך עוד, אתה שם בשביל המשחק, האתגר, וכשסימנת איקס על הרובה, אתה מחכה לחרוט את האיקס הבא, זה הדבר היחיד שמעניין אותך.
סייחה. אפילו סוסת פוני. מישהו אמר לי פעם, שיש סוסים, שעד שאתה שם אוכף, יכול לעבור גם חודש של אילוף. והאילוף, גורר בתוכו שיטות של ״מקל וגזר״, או בגרסה הסוסית, לחץ ושחרר, תקופות רביצה קצרות במאנז׳, תקופות ארוכות יותר, כשהיא סגורה בתא וכשהשולט כבר מגיע, סוף סוף אפשר לצאת החוצה, פעם בשבוע, גג פעמיים, רגעים קטנים של חסד.
ויש את הזונה. משום מה כולן חושבות שזה מה שאתה מחפש. הכוס שלה רטוב, החזה שלה, בהזרקה מתחת לפטמה, לפי מיטב התוצרת של טובי המנתחים, הישבן, תולדה של שעות רבות של סקוואטים בחדר הכושר, והמציצה, שניה רק לעלוקה שנדבקת אליך בביצת מים מטונפת בדרום אמריקה.
כל אחת יכולה להיות זונה, כלבה, סייחה או אנטילופה, זה תלוי רק בך, ובדרך כלל, לא פחות, גם בעלם החמודות המשופם או המקריח, שבחרת לך לשולט.
תתפלאי, אבל לתת את הגוף, זה הכי קל. אחריו, בדרך כלל מגיע המוח, כי מה לעשות, כשהוא יודע מה הוא עושה, את מאבדת שיווי משקל מהר מאוד.
הגוף שלך, מעניין אותי כקליפת השום. ראיתי עשרות כאלה, ואף הרבה יותר. אין שום דבר פיזי, שאת יכולה לעשות שטרם עשיתי. ואת לא יודעת למצוץ, כל אחד אוהב את זה אחרת. היופי שלך, נעלם מעיני אחרי שבועיים של הכרות. ואת לא צריכה אף אחד, שיזכיר לך שאת יפה.
מה שבאמת מעניין הוא הלב והנפש. השאירי את המוח לך, הוא מושלם כמו שהוא ואני לא אסתפק בגרסה ״חלקית״, שמחפשת אישורים תמידיים, ומחכה להוראות. הגוף שלך, יצטרף עוד רגע, אבל הלב, והנפש, אלו הם המקומות שגורמים למחול המטורף הזה, להפוך ליצירת מופת.
אולי אני אולד סקול, אבל אני לא מחפש כלבה, סייחה, זונה או אנטילופה. אני מחפש אישה. זו שזוכרת שהיא אישה, זו שלא תתן לאף זכר עם זנב קדמי קצר, שלא יודע לשמוע ״לא״ ובחר לקרוא לעצמו ״שולט״ או ״אלפא״, לגרום לה לשכוח את זה.
אם לא תהיי דומיננטית, זה לא יעבוד בינינו, אשתעמם מהר מדי. אם לא תהיי אינטלגנטית, משכילה, חריפה וחדה, אשתעמם מהר מדי. אם לא תדעי שמגיע לך רק הטוב ביותר, לא אוכל ללמד אותך את זה, כי בפעם הבאה שתקבלי יחס חרא, סביר להניח, שתחזרי לשם שוב.
אני מחפש אישה, שמחפשת גבר, שידע להכיל אותה, שמבינה שלפעמים, היא רוצה לשחרר, לעצום עיניים ולהתמסר. וזה לא הופך אותה לפחות אישה, היא כבר מלכה,
מלכה שמצאה את המלך שלה
