שבת בבוקר, יום יפה, שר אריק איינשטיין, ואיכשהו רבבות מאיתנו האמינו לו בעיניים סגורות. שבת בבוקר, הוא יום יפה, אבל שישי בבוקר, לאלו מכם, שמסיימים את יום העבודה האחרון שלהם בשבוע בחמישי, הוא היום היפה בהחלט. המשחק המקדים שלי, מתחיל בשישי, כי בינינו, בשבת, לא עובדים וכשאתה מסתכל קדימה ויודע שיש לך יומיים לפחות עד לשביזות יום א׳, בהחלט אפשר ללכת לירקון, או לשוק האיכרים הצמוד.
אני אוהב לאכול, לפעמים, אני חושב שאני אוהב לאכול יותר מסקס. רובנו מדברים על הרגע המדויק הזה, השניות לפני, שאתה עומד להיכנס, בשיא גבריותך, למקום מלא תשוקה, שיעטוף אותך בדקות הקרובות (במקרה הטוב) או בשניות הקרובות (לפי הסטטיסטיקה והגרסה שתספר לחברותיה אחרכך בטלפון), אבל הם טועים. החדירה עצמה, היא לא יותר מפעולה מכאנית, התאמה פיזית בין שני גופים, חיכוך בשר בלטקס, צלילי רטיבות מתפרצת, מגע גוף בגוף... וזה גם לא הדקות שלפני, בזמן שהאצבעות שלך מטיילות על גופה, נכנסות לאזור חלציה, מעבירות רטט קל בפטמותיה, כשהם נמחצות קלות בין אצבעותיך. זה גם לא הרגע שבו היא מרימה את רגליה, אצבעותיה המצוירות משוכות לק אדום, מצביעות פוינט, בזמן שתחתוני התחרה השחורות עולות מעלה וחושפות את מערת האהבה, החלקה, שהתנפחה במיוחד, לבואך.
אין במילים האלה דבר, מעבר לסטייק פרגית יבש שמוגש בעסקיות בשיפודיות ברחבי הארץ. סקס זול, זמין היום הרבה יותר מפעם, במרווח של התקנת אפליקציה, כניסה לפייסבוק או משלוח הודעת ״ערה?״, אם היא בחרה לא לדווח על כך בהגדרות הפרטיות בווטסאפ.
אבל הפילוסוף היהודי התימני הנודע, בן זמננו, גולן, כבר אמר זאת קודם, בשלב מסוים, בא לך פרוסה עם שוקולד.
אז זהו, שגם שוקולד, לא בא לי. בא לי לקום ביום שישי בבוקר, לטייל בשוק האיכרים, לקנות בטטות ותפוחי אדמה צבעוניים, עגבניות שרי בארבעה צבעים, גזרים ופטריות, קצת ירוקים ולבחור נתח בשר איכותי.
בא לי לחזור הביתה, לחתוך את הכל לפלחים, להוסיף מלח גס, פלפל ותבלינים, לזרוק כמה עלי מרווה ורוזמרין, לעטוף בנייר כסף, להכין מרינדה מליים טריים, חרדל דיז׳ון, סוכר חום ובלסמי... לבזוק על הכל... לשים נייר כסף ולתת לטעמים להיספג, בזמן שאני ואת משוחחים על כוס יין, עדיף גוורץ של כרם שעל.
ואז, כיוון שיש מלא זמן עד ארוחת הערב, כל מה שצריך לעשות הוא לקחת את נתח הבשר האיכותי הזה, וכפי שהוא, להכניס ללוואקום, עם קצת עלים ותבלינים. לא לגעת!
חום נמוך, לאט לאט, סו-וויד, ארבע חמש שש שעות... ואז כפי שהוא, הנתח עובר למעשנת.
אתה מבין את זה ברוך? הבשר הטעים ביותר, הוא לא האינסטנט והתמונות של חמוקיה המסולקנים, בבגד ים עם שיזוף זול ושפתיים מנופחות. את זה יש בעסקית ב-69 ש״ח בכל מקום בארץ. עסקיות, לא אוכלים כל יום באותו מקום, הן נמאסות מהר מדי. הבשר הטעים ביותר, ברוך, זה כזה שצריך לעבוד בשבילו. צלעות כבש, נתח מעושן, (א)סאדו איכותי.
כשהנתח סוף סוף יוצא מהמעשנת, כל מה שנשאר לך הוא לצלחת, לבחור יין טוב, להוציא את לקט השורשים שהכנת מראש ויוצאת מנה מנצחת, מלאת ניחוחות וטעמים, רכה כמו חמאה וגורמת לך לרייר, כשאתה מסתכל עליה אוכלת.
אחרי הקינוח, מגיע הקינוח האמיתי, אתה נצמד אליה, לפנים, מגניב נשיקה, מעביר את היד לאט לאט, על ירכיה, שנפתחות לאט לאט ואין שום צורך לבדוק אם הבשר מוכן, בשלב הזה, לאחר כל כך הרבה שעות של חיזור, החדירה היא הדבר האחרון שמעניין אותך, הגוף שלה שנצמד לשלך, הריח שלה שאתה מסניף בזמן שאתה נועץ את שיניך בכתף שלה, זה המתכון האמיתי לשבת בבוקר, לאחר לילה שלם של אהבה.
שבת בבוקר זה יום יפה, כשאתה מתעורר לידה בבוקר, מסתכל עליה ללא איפור ומבין שבא לך לעשות זאת כל בוקר. אתה יכול להכין לה אחלה פרוסה עם שוקולד, זה בסדר, לא כל יום אוכלים סטייק.
