בכלל לא התכוונתי לכתוב אותך, פוסט לא משמעותי שכמוך.
אתה טעות.
פרי יצירתו של שיעמום תהומי ודיכאון קיומי מהול בזמן מת.
עליך להודות לגברת ג'נט על שהעלתה במוחי את הרעיון לקיומך העלוב.
אבל עכשיו, כשאתה כאן והבהרתי את מעמדך בצורה שלא משתמעת לשתי פנים, כדאי שאתן לך קצת תוכן.
אני לא אכזרית אחרי הכל.
כשהוערתי באלימות מתונה הבוקר על ידי צלצול צורמני של פלאפון טורדני לא תיארתי לעצמי שהיום יהיה מרגיז בדיוק ברמות הללו.
טעיתי.
פרט להיי לייט קטן בדמותו של בכי כן שהוביל לשחרור מחוייך, היום הזה לחלוטין בר החלפה.
אני כל כך כועסת כרגע, לוחצת על כל מקש במקדלת כמו מנסה לרצוח נמלים קטנים המתחבאות מאחורי האותיות השקטות.
בעזרת חמתי אני אהפוך סדרי עולם, אגרום לאש לכלות את שדות אפריקה, למים להציף את לוס אנג'לס הרחוקה, להוריקנים אימתניים לסחוף את אירופה על גל של הרס עצמי מוצדק וטהור.
אני רוצה שמחר אגלה שהיום הזה היה מבחן שעברתי ושבזכות תוצאתי המרשימה, אקבל אישור לכל קיומי המשתרך לאיטו.
אני רוצה להיות מוצפת בגרגרים קטנים חלקים וקרים שיגלשו במורד הגוף שלי וילטפו כל מילימטר כואב בעזרת כוח המשיכה המבורך.
אני רוצה בחורה שתפקידה היחיד הוא ללטף את שיערי בחמלה שלא הייתה מביישת אם טרייה.
אני רוצה לגמור בעוצמתן של אלף אורגזמות המתלוות לאינטימיות שהושגה ביזע ומקצב.
לפני 17 שנים. 2 בספטמבר 2007 בשעה 15:42
