איך אני יכולה להתחיל לתאר אותנו?
אם שמים אותנו באותו חדר זה ברור שיהיו צרות
אני בלי שום מסכה לידך, את יודעת להוציא אותי באופן הכי טהור (פחחחחחחחחח אני? טהורה?) ומזוקק שיש.
את בהחלט יודעת להרגיע את חמומת המוח שבי
עשור שעבר לנו ואת לא השתנת בכלל
כוסית על (סתמי), חוכמולוגית, ביצ'ית, זונה לוהטת, חוש הומור שחור יותר מקפה שחור שאת אוהבת ועם ציניות שיכולה לשגע את היצור הכי שלו ביקום.
את אמיתית, תמיד היית אמיתית.
זאת אחת הסיבות שהחיבור שלי אלייך היה כזה חזק, אני צריכה שיהיו הכי כנים איתי אבל ידעו גם להכיל את המטומטמת שאני
את יודעת לתת לי כאפות (נו בסדר, לאטמה לראש) כשצריך אבל את גם יודעת שאני אעשה חלק מהדברים האלה שוב ואת תקבלי את זה באהבה תוך שאת נותנת לי את התחושה שאת מקבלת אותי כמו שאני
כשאני חושבת על המשפט שלי "כשאוהבים מישהו אז אוהבים אותו בגלל ולמרות הפאקים שלו" - אני חושבת גם עלייך.
אני אוהבת אותך גם בגלל הפאקים שלך (ואלוהים, אללה, אודין, זאוס, ישות אנרגטית יודעים ששתינו מלאות בהם)
עשור עבר.
עשור שלם!
ואיכשהו זה מרגיש שיום אחד עבר, אפילו אולי שעה.
אני רוצה להשלים כל כך הרבה מידע, כל כך הרבה חוויות שעברו על שתינו בשנים האלה (פאקינג עשור!!!)
אני רוצה ליצור איתך עוד חוויות משוגעות ששתינו נדע שזה לא בהכרח הכי בריא אבל שאנחנו עושות את זה ומקבלות את זה ושפשוט נהיה שם בשביל לחבק עם יד אחת ולתת לאטמה בראש עם היד השנייה.
אני חופשיה לידך - זאת המתנה הכי גדולה שאת נותנת לי.
אני לא צריכה לחשוב, אני לא צריכה להיות מנומסת, אני לא צריכה להיות שום דבר.
לא מצופה ממני שום דבר - אני יכולה להיות מי שאני.
ואת?
את לא השתנת בכלל
אם כבר הליבה (כמו שאת קוראת לה) נשארה וכל הביצוע שלה מסביב התחזק והתעצם.
שתינו יותר חכמות היום, אין ספק
אבל שתינו יודעות לקרוא את המחשבות אחת של השניה
שתינו יודעות בדיוק לאן דברים הולכים להגיע אחת על השניה
שתינו מקבלות ואוהבות אחת את השניה
תיארת אצלך איך זה היה אותו יום - אז תרשי לי (זדייני גם אם את לא מרשה) איך זה היה מהעיניים שלי:
נכנסתי לבית קפה, סרקתי עם העיניים וישר זיהיתי אותך
לא הייתי צריכה לחשוב פעמיים
את רצת אלי ואני רצתי לכיוון שלך והתחבקנו חיבוק כזה אוהב וארוך, חיבוק שהיה חסר כל כך לשתינו
אחר כך הלכנו לסדר את המקום לשבת
כן, ישר אמרתי שאני רוצה את המקום עם הספה (חצופה אני) ושאת יושבת לידי (עוד שניה אני נותנת פקודות כאן!)
ואת גררת את השולחן הנוסף כדי שכולנו יכולנו לשבת שם ואני הסתכלתי עלייך במבט משועשע של "התגעגעתי אלייך ואת לא השתנת בשיט אלא רק התעצמת וטוב שכך"
ישבנו כולנו, בחלק מהזמן את ואני שכחנו את עצמנו ופשוט דיברנו אחת עם השניה, קופצות מנושא לנושא
יורדות על אנשים, צוחקות על עצמנו ומחליפות כל כך הרבה מבטים ומילים בלי קול - קוראות אחת את השניה כמו ספר פתוח (צא דיבוק צא!)
את מרגיעה את זה שאני חמומת מוח ואני מכילה ומטורפת על הציניות והקסם שאת תוך כדי שאני מבהירה לך שאת כוסית ושזה לא משנה כמה אנחנו נאמר לך את זה, את הרי כמוני - את לא תאמיני במה שאנשים אחרים אומרים עלייך, אנחנו צריכות להרגיש את זה על עצמנו
בשלב מסויים כל כך הייתי עצבנית שאמרת לי "עוד שניה אני דוחפת לך קוביית קרח לתחת"
בשניה אחת שברת את העצבים שלי והתחלתי לצחוק
בשלב מסויים שתינו יצאנו החוצה, רק שתינו, היינו צריכות את זה
אני הייתי צריכה את זה
אני צריכה אותך
דיברתי איתך סוף סוף על א', שיתפתי אותך בדברים שעשיתי (עדיין לא עברנו על הכל) ושאלתי אותך אם אני נקמנית
"את נקמנית כמו שאני נסיכה"
זונה אחת, גמרת אותי מצחוק.
וזה מדהים, הצלחת בשניה להשקיט כמעט לחלוטין את המלחמה הזאת שהלכה לי בראש.
כשחזרנו והיינו בדרך לשירותים בשביל למצוא את לוקי כי רצינו ללכת כבר אמרת לי:
את לוקחת דברים יותר קשה, תקבלי את זה, זה מי שאת.
והייתי צריכה לשמוע את זה.
מישהי שמקבלת אותי ככה.
שגם אם אני רוצה לעבוד על זה, גם אם אני עובדת על לשנות את התגובות שלי בעניין הזה, היא לא מנסה לשנות אותי אלא היא מקבלת אותי כמו שאני - פסיכית, מלאת דרמה, צינית, עושה טעויות בלי הפסקה, מסבכת את עצמה, ביטחון עצמי מתחת לקרקע ועם המון יכולת אהבה והכלה.
עשור עבר.
לפני עשור את זו שלימדת אותי מה זה להיות הצלע השלישית שמכילה בתוך סשן, כשאת ליטפת את הראש שלי בזמן שהארמלס סישן אותי בליין הישן של דיווה, בפתח תקווה
לפני עשור את זו שבאת איתי לצילומים לחתונה וספגה המון שיט ממישהי שלא היתה ולא תהיה שווה את זה (לא מגיעה לבלטה שאת עומדת עליה)
לפני עשור את זו שהייתה איתי במקווה, עזרה לי "להיות טהורה"
לפני עשור את זו שכרבלה אותי יום לפני החתונה עם הארמלס
לפני עשור את זו שבאה איתי לבחור שמלת כלה ולראות איך תופרים משהו בסגנון שיתאים לי
לפני עשור את זו שלימדה אותי שזה בסדר לקלל, שזה בסדר להוציא החוצה גם את השדים שלי, שזה בסדר גם לאהוב אותם (מודה, שכחתי את השיעור הזה עם השנים, לאחרונה גם גורה וגם את מזכירות לי את זה)
לפני עשור את זו ששיכרה אותי במסיבת רווקות שלי (כלבה) וצחקה תוך כדי שאני יוצאת מהבית של הבסטי שלי, רצה לכיוון הארמלס, נופלת על הפנים, נכנסת לאוטו ומקיאה את הנשמה שלי באוטו ועל הבגדים
לפני עשור את זו שמילאה את החיים שלי בכל כך הרבה אושר, צחוק ואהבה
לפני עשור את זו (ביחד עם מכשי, סירנה ושונרתא) שלימדתן אותי שגם נשים שאומרות את האמת בפנים בלי להתנצל, מסוגלות לאהוב אותי ולקבל את מי שאני.
לפני עשור הראת לי שזה בסדר להיות בלי מסכה, לא קורה אסון, עדיין אפשר לקבל אותי ככה
עשור עבר ואת עדיין מראה לי את אותו הדבר
צברנו חוויות, בלי ספק, אבל נשארנו באותו ראש, באותה גישה ובאותה עוצמה של אהבה אחת כלפי השניה
ועכשיו?
עכשיו אני מחכה ליום שבת הבא בשביל לקחת אותך לראות את אחת המשפחות החלופיות שלי, לחוות איתך עוד כל כך הרבה דברים ולחפור אחת לשנייה כל הערב (מי צריך סשנים כשאנחנו חופרות אחת לשניה?)
אהבה של לבלב את
יהיו לנו עוד המון חוויות מעכשיו
חזרת לחיים שלי ואת לא בורחת שוב משם, אני לא אתן לך הפעם
חסר לך שתנסי, הפעם אני זו שתבוא עם לאטמה.
אוהבת אותך
אוהבת אותך
אוהבת אותך
אוהבת אותך
תודה שאת קיימת, שקוץ אהבה שלי.
*אמרתי לך שייצא לי יותר רגשני ממך.
