הייתי בטיפול היום,
בדרך לשם בכיתי כי חשבתי על א'
בטיפול עצמו לא הפסקתי לחייך כי דיברתי על שקוץ
דיסוננס מטורף.
מעניין מה היה קורה אם הייתי מפגישה בינה לבין א'
אני מרגישה חופשיה כשאני מדברת איתה, אני יכולה לכתוב לה את הרגשות הנקיים שלי.
לפני ואחרי הטיפול, שלחתי לה הודעות לגבי א'
כמה שהוא חסר לי, כמה שאני אוהבת אותו...
קשה לי, עדיין קשה לי.
גם החשיבה הזאת - האם זה סיום טוטאלי או לא?
אני מכינה את עצמי לסיום טוטאלי, אבל התשובה האמיתית היא שאי אפשר לדעת.
אם זה היה טוטאלי הוא היה אומר את זה חד משמעית.
מצד שני, אני לא רוצה לאחוז תקווה מיותרת שם, לקוות שהוא יתקשר ביום ההולדת או יפתיע אותי באייקון עם חיבוק אוהב.
אני תוהה אם הוא שונא אותי במקביל לזה שהוא אוהב אותי
האם הוא בכלל ימשיך לאהוב אותי?
אני יודעת שאני אוהב אותו לנצח, זה לא יעלם אף פעם.
אבל אצלו? אני לא יודעת.
ואני כל כך מתגעגעת.
היום באיזושהי קבוצה בטלגרם הקלטתי את עצמי שרה את "באה מאהבה" של יהודית רביץ (בגרסה ביחד עם גידי גוב), הקלטתי ממש מעט מזה.
זה היה כי חשבתי עליו
חשבתי עליך א'
מאיזושהי סיבה דווקא השיר הזה מזכיר לי אותך יותר מאשר שיר של היהודים
אולי כי זה איך שאני מרגישה?
יכול להיות
אני מדברת קצת עם לוקי על הדברים, הוא מדבר איתי על הקשרים שלו
אני כבר יותר מכילה, יותר "בעד" הקשרים שיש לו
א', איך אני מפסיקה לחשוב עליך? איך אני מפסיקה לחשוב על זה שאני לא רוצה להפסיק לחשוב עליך?
i love you and i miss you Displacer beast
*אני מזהירה, כל תגובה נגדו או ירידה עליו או ביקורת עלי תמחק.
הפוסט הזה הוא דיקטטוריה שאני לא נוטה לעשות
