אז הכנסתי את עצמי למצב השרדות, ניקיתי את החול של החתולות, ניקיתי קצת את הרצפה, יצאתי החוצה, זרקתי את הזבל ולקחתי את עצמי לטיילת.
בעבר, לפני כמעט עשור, הייתי הולכת לטיילת כשהיה לי ממש רע
זה היה מקום המפלט שלי שבו הייתי בוכה
אבל זנחתי את קו ההגנה הזה.
והיום לא רק שהשתמשתי בו אלא גם לראשונה מזה כמעט עשר שנים שהגוף שלי היה מסונכרן עם הרגש ועם המוח.
כאילו, סירייסלי גייז, אתם בוחרים להסתנכרן בזמן התקף חרדה?
ס'אמק.
והקטע המעצבן שהפעם לא נכנסתי להרס עצמי
קיבינימאט
כן כן, זה טוב.
אני יודעת
אבל זה מתיש
כי לא רק שזה היה לא הוגן וחרא בעבר
זאת ההבנה שאני עדיין משלמת על זה מחיר כרגע ושגם כרגע זה לא הוגן
כל כך הרבה כאב
"בלה בלה תהיי גאה בעצמך"
בסדר, אני יודעת את זה אנשים.
זה לא העניין
כרגע אני צריכה שמי שאוהב אותי שיכעס ביחד איתי
שיגיד גם שזה לא היה הוגן
או צודק
או בסדר
לא צריכה פתרונות כרגע, אני יודעת את הפתרון
השלב שאני עוברת כרגע הוא שלב טוב
אני רק רוצה שאנשים מסביבי לשם שינוי יכעסו ביחד איתי.
