אתמול הייתי בקורס בקבוצת תאטרון וכשסיימתי אותו יצאתי משם במצב רע.
מחשבות אפלות, דיכאון כבד ותחושת בדידות תהומית.
למזלי הרב היתה שם במקרה עדיין חברה שלומדת שם קורס אחר ושלמרבה המזל יצא שבשעות האלה היא עדיין נשארה שם.
איך שהתחבקנו התחלתי לבכות, בכי משחרר כזה.. כזה שלא היה לי הרבה מאוד זמן.
והיא חיבקה ועטפה ואני השבתי חיבוק עוטף ואוהב בחזרה.
לאחר מכן ישבנו משהו כמו שעה ודיברנו - שיחה שטותניקית, שיחה על לארפים, שיחה רצינית...
ובין כל הדברים שנאמרו אמרתי לה שיש בה משהו מאוד מיוחד כזה, שמסוגל לגעת בלב של אנשים, שגם אנשים שהם כביכול "טרולים", היא מסוגלת להגיע אליהם ל-soft spot שלהם, אמרתי לה שזה ישמע נדוש, קיטשי ואולי מעצבן אבל יש בה המון אור וקסם שפשוט מצליח להגיע ללב של אנשים.
היא אמרה שהיא משתדלת ואמרתי לה שאני חושבת שזה משהו שהיא עושה הרבה פעמים בלי לשים לב ושזה פשוט בא לה בטבעיות.
כי כן, בכולנו יש טוב ורע וחלקים עם אור וחלקים אפלים אבל אצלה הניצוץ של האור מקבל הרבה יותר חוזק והוא חודר ללבבות של אנשים רוב הזמן.
.
והיא פחות או יותר שמה לי מראה מול הפנים.
"גם את כזאת, את יודעת"
"לא סתם את וההולק חברים כל כך טובים"
"את מאוד אהובה, את מגיעה ללב של אנשים, יש לך את הניצוץ הזה של האור"
דיברנו על זה שזה עוזר מול כל האפלה הרבה פעמים, שזה מה שעוזר עם דיכאון (אצלי לפחות ואני מניחה שגם אצלה) בהרבה מאוד מהפעמים.
.
החלק ה"קטן" שבי נקרא בלו.
היא קטנה, היא "טהורה" והיא מלאה בהמון אור וטוב.
"לא להפסיק להאמין בטוב שיש באנשים"
"תמיד לנסות להגיע אליהם"
"אהבת חינם זה הדבר הכי חשוב"
"גם כשאנשים מנסים לפגוע, אולי אפשר לדבר איתם עדיין והגיע לאיזשהו שיח אחר"
כל אלו הם המנטרות שמגיעים מהחלק הזה או בעיקר מהחלק הזה.
היא האור המנצנץ שקיים בתוכי.
.
ההולק תמיד אומר עלי שאני טובה מידי לעולם הזה
הוא הרבה פעמים מגדיר אותי כ"קדושה"
חלק מהמקרים הוא גם טוען שאני "טהורה מידי"
אני שונאת שהוא מגדיר אותי ככה, הוא תמיד רואה את זה כקיצוני מידי והוא לא רואה את החלקים האפלים שלי.
הוא רואה לפעמים רק את האור המנצנץ ומקצין אותו.
.
חברה אהובה ויקרה כאן כתבה פוסט עלי.
זה היה מרגש
אני מניחה שהיא גם היא חושבת שאני יכולה לגעת בלב של אנשים.
קראתי ובכיתי קצת, אבל בכי טוב ומנקה, לא בכי של דכאון אלא בכי אחר.
אני אוהבת אותה כל כך.
אני שמחה שהיא עדיין בחיים שלי ואני גאה בה, היא עושה כל כך הרבה שינויים ועושה דרך כל כך ארוכה עם עצמה ומתקדמת בצעדים ענקיים.
ואני רואה את זה, רואה ומעריצה בשקט בשקט מהצד.
ואוהבת, תמיד אוהבת.
