|
|
|
אתה איתי ואתה בעיקר לא איתי.
הנשימה נעצרת ממחשבה שלא תהייה.
הגוף כאילו נשרף בלהבה מעכלת.
שיתכן והמוצא הטוב הוא, שלא יהייה כן.
לו יהי
אתה איתי ואתה בעיקר לא .
איתי, הנשימה נעצרת ממחשבה שלא תהייה.
הגוף, כאילו נשרף בלהבה.
מעכלת, שיתכן והמוצא הטוב הוא שלא .
יהייה כן, לו יהי.
מתאים לך, מתאים לי, מתאים לנו.
מתאים לך, לא מתאים לי, יתאים לנו.
לא מתאים לך, מתאם לי, לא יתאים לנו.
לא מתאים!
היד היתה רכה כשלטפה את השער המתפזר ברוח. קשוחה בדיוק
במידה הנכונה כשאספה אותו ליחידה אחת . כל כך
עדינה מונחת על ברכי. ואני ייחלתי ליד
שתחפון את שערי. תקרב את פני
ותקח את כל מה שיש בי לתת
אתה שיודע לאהוב ,
כמו שאני אוהבת
שרוצה ,
כמו שאני רוצה
שיודע להגיד,
את מה שאני כמהה לשמוע
אתה שתאהב,
מעט יותר מכמה שתהייה אהוב
ושתרצה,
קצת יותר ממה שאני רוצה
שתדע להגיד,
בדרכים שאדע לשמוע
היי, אתה!
נסגרו שערי שמים
נסגר גם השער שלנו
לא עוד כאב מבורך
רק הכאב הצורב
ממה שיכול היה
והטעם על שפתיים.
פתח לי שער בעת הנעילה
שיחה ארוכה במסנג'ר.
שנינו יודעים על מה.
שנינו יודעים מה יהייה בסיומה.
שנינו מסתירים את הידע הזה.
מדברים, כאילו ללא רגש.
מתחננת אליך,שתקח חזרה.
אם הייתי יודעת שתיקח
את השמיים הייתי מנסה להוריד עבורך
את הראש הייתי מורידה אל אברך
יונקת את הרכז שלך לתוכי
אוספת כל טיפה שלך
מרגישה שלמה
אני אמצוץ לך
ואתה תגיד שאני שלך.
סחר חליפין.
אני אוהב אותך
ואתה תקח כל מה שאפשר.
עד שלא יהייה לי יותר מה לתת.
ככה הבטחת.
אני אשבור את הכלים
כי לא נותר בי כוח
למצוץ וללקק ולבלוע
ולחכות שתרגיש
ולך אפילו לא יהייה איכפת.
איך זה שתמיד השיחה נסובה עליך?
איך זה שכשאני מנסה להשחיל איזה "אני",
את הופכת להיות קצרת רוח?
חברות, בספר שלי, היא להגיד את האמת.
והאמת, זו יש לך תכונה, להכאיב.
שנה טובה שתהייה לך, לכם, לכולם
אני לא בורח ממך,
הוא הצהיר.
אני לא אברח.
את בדיוק מה שאני רוצה.
את חשובה ומשמעותית.
ברור שאתה לא בורח ממני.
את זה, אני יכולה להסיק לבד.
אבל למה, אתה בורח,
כל עוד רוחך בך,
מעצמך?
אז למה את עצובה בעצם?
כי הוא עם אחרת.
אבל תמיד הוא היה, גם כשהכחיש, גם כשהסתיר.
נכון, אבל אז, הוא עוד היה שלי קצת. הוא עוד טרח להסתיר. עכשיו כבר לא.
אבל את אמרת לו ללכת. את שחררת אותו.
אבל הוא לא היה שלי לשחרר אותו, אף פעם.
ובכל זאת שחררת אותו. אמרת לו ללכת, אמרת שתשארו ידידים, חברים.
נכון. כי כאבו לי מדי השקרים. הצורך שלו לשקר.
אולי הוא שיקר כדי להגן עליך?
אולי. לא חשבתי על זה. ועדיין, זה כל כך כואב.
אז אמרת לו ללכת?
לא. רק אמרתי שלא יהייה סקס יותר.
והוא. מה הוא אמר?
הוא לא הבין למה. הוא לא מבין את הכאב.
אז טוב מאד ששלחת אותו.
לא!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני אוהבת אותו.
אבל את נשואה.
אבל אני אוהבת אותו. הוא אוהב אותי.
אוהב אותך?
הוא אמר. הוא אוהב אותי.
אז למה הוא עם אחרות?
כי אני עם בעלי והמשפחה.
אז מה את רוצה ממנו? הוא גם צריך חיים.
נכון. אבל אני לא יכולה לדעת שהוא עם אחרות. שמישהיא אחרת נוגעת בגוף האהוב שלו.
אבלאת לא יכולה. את נשואה. ואם כן, אז זה לעיתים רחוקות.
נכון.
ואת אומרת שאת אוהבת אותו?
כן. אני כן.
זה ממשך לא אהבה, לרצות להגביל מישהו בצורה כזו.
אבל אני לא רוצה להגביל אותו, לכן שלחתי אותו.
אז מה הבעיה בזה שהוא עם אחרת?
אוףףףף. אין בעיה, טוב?
לכי תשתגעי בשקט.
