עולה לרגל

"אני אסתיר ממך, כשאחשוב שזה טוב לנו". ככה אמת לי. ואני לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. לא רוצה לגלות דברים באקראי. גם אם זה נועד "להגן" עלי. אני מעדיפה להתמודד עם דברים, בחשיפה מבוקרת. בזמן אמת. כואבים ככל שיהיו. והם יהיו. גם אם אתה לא באמת קופץ את המשוכה הזו מחר, אתה תקפוץ אותה. ואני אמות מבפנים כשאדע.
החבר שלך, זה שקרוב אלי, ממשיך להכאיב לי עם מידע עליך. מידע שאפילו שאני יודעת שלא נכון, אחרי הדברים של היום, תמיד אני אתהה. ואני לא מבינה למה הוא עושה את זה. למה הוא אומר את הדברים האלה, כשהוא יודע כמה זה מכאיב לי.
וכששאלתי אותך, איך אני אוכל להמשיך, אחרי הדברים שאמרת. כתבת לי בחזרה: "אבל בס"ה אמרתי שאני אוהב אותך".
המוח מבקש לנוס על חיי. ללב יש חיים משלו.