יומן מסע

קבענו כי תהייה הקצבת זמן שיחה אך ביומיים האחרונים איפשרת חריגה רבה כנראה שגם לך השיחות הארוכות שלנו חסרות לך 😄
אך האמת שהיו אלה שיחות כל כך חשובות שנתנו לי המון חומר מחשבה שאולי עוד אכתוב על כך אך צריכה קודם לסדר לעצמי את הדברים.
אמרת כי היית עדין מידי בפעם האחרונה ואתה צריך להיות יותר אכזרי 😄
אמרת כי בגלל החריגה הגדולה אולי תגיד לי לדבר איתך רק בעוד כמה ימים ואני בשיא השלווה מצאתי את עצמי אומרת לך כל מה שתחליט מאסטר.
האמת שאחר כך פתאום קלטתי כמה שינויים שחלו בי כמו למשל:
שמה לב כי אני פחות לחוצה ושקטה יותר למרות שלא נפגשים הרבה
אומרת רק מידי פעם שאני מתגעגעת
שלא נכנסתי ללחץ וחוסר שקט מזה שאולי תחליט שלא נדבר כמה ימים
ולא זה לא בא ממקום שהתרחקתי או מרגישה פחות אהבה אלה ההפך מתוך קרבה והרבה יותר אהבה אך יותר מאוזנת.כי מרגישה אותך איתי כל הזמן ויודעת שגם אתה חושב עלי גם אם אנו לא מתראים או מדברים הרבה.
שהרבה פחות אומרת "אבל" ותחילה חושבת על הדברים ואח"כ מדברת איתך על המחשבות והמסקנות
שמקבלת את החלטותיך בשמחה ובידיעה כי זה לטובתי
אז כן מתקדמת לאט לאט עם הדרכתך המדהימה והסבלנית וכל הזמן רואה כמה עוד הרבה יש לי ללמוד ממך. ויודעת כי עוד יגיעו מבחנים קשים מאוד בהמשך אך יודעת כי בונה עכשיו את התשתית בעזרתך כדי לעמוד בהם וכן אני אצליח כשיגיע הרגע.
אז שוב המון המון תודה על כל כך הרבה שמקבלת ממך ואומרת זאת למרות שכתבתי המון פעמים וגם הודתי לך לא פעם אך מרגישה שזה לא מבטא מספיק את תודתי.
ככל שהזמן עובר יותר ויותר אוהבת ומעריכה ומודה לאל ששלח לי אותך ושאתה בחרת בי לשיפחתך ומבטיחה לך כי אעשה הכל שתמשיך להיות גאה בי.
}{

היום התחיל מכך שנסענו אני ובת דוד שלי למסע ארוך המשלב צער ושמחה.
התחלנו בקברו של אבי כמובן ניקוי והדלקת נר ושפכתי את ליבי ובקשתי סליחה על דברים שפגעו גם אם לא מתוך כוונה והבעתי את אהבתי ותודתי על מה שהעניק לי ומי שאני היום.
המון רגשות ובכי עומס רגשי המעורב עם הקלה. משם החלטנו קצת להקל והלכנו למקום ילדות של בת הדוד אבל לצערנו קיבלנו צער כי המקום פשוט נהרס לו לשכונת סלאמס פשוט עצוב נורא.
משם הגענו לקברים של סבא וסבתא שלנו וגם שם לא היה קל כי גם אליהם במיוחד לסבא אני מתגעגעת עד היום למרות שעברו כ-38 שנה. משם עברנו לקבר אימי ופשוט נקרעתי לגזרים מהכאב והגעגועים במיוחד לקראת החג וכל כך מעט זמן עבר שנתיים וחצי מאז שהיא איננה איתי.שפכתי את ליבי הצער והגעגוע וביקשתי סליחה אם פגעתי שלא מתוך כוונה המון בכי וכמעט והתעלפתי מזל שבת הדוד היתה איתי וטיפלה בי.
ואז לאחר התאוששות נסענו לעיר הולדתי בה לא ביקרתי 20 שנה.כל כך התרגשתי ושמחתי אך גם פחדתי שאמצא גם כן מקום מוזנח וארגיש שלקחו לי את הילדות.
תחנה ראשונה שעצרנו היה בית ספר התיכון בו למדתי וקיבלתי הלם,המקום כל כך טופח וגדל קשה היה לזהות.טיילנו ועלינו לכיתה בה למדתי לא היו כבר תלמידים ושוב הפתעה הכיתות כל כך מושקעות ועם מזגן.לפתע ראיתי תמונת מחזור מלפני כמה שנים ובה צויין מנהל הבית ספר שהוא בעצם היה המחנך שלי וכל כך התרגשתי.חיפשתי אותו והוא היה באמצע ישיבה עם שני מורים אך ביקש שאכנס וכל כך הייתי מופתעת לגלות שהוא זכר אותי כי לא הייתי ילדה בעייתית 😄
ההתרגשות הייתה עצומה פשוט מאחלת שיהיו במערכת החינוך עוד מורים כמוהו.
משם התחנה הבאה הייתה הבנין בו גרתי הוא שופץ וראיתי את הבית רק חבל שלא היה לי אומץ לדפוק בדלת ולבקש לראות את הבית מבפנים.
משם מאחורי הבית היה פעם הגן שלי שממש שופץ אך לצערי הפך להיות משרדי לשכת הרווחה.
הלכתי לבניין ליד שם היו החנויות שבהם קנינו אך אף אחד מהחנויות לא נשארו מתקופתי.
הסתובבנו במרכז המסחרי שגם כן טופח וישבנו לאכול ומרוב מערבולת הרגשות בקושי אכלתי.
כל כך שמחתי לראות כי עיר הולדתי כל כך פרחה ומטופחת הרבה יותר אך גם לא נמלט מעיניי העצב של התושבים אשר דאגת הפרנסה מעסיקה אותם ומידה של כעס על ראשי המדינה שלנו אשר לא עושים דבר כדי לפתור את הבעיה הכי קשה שהיא פרנסה ולא כי האנשים עצלנים אלא כי לא דואגים להם למקומות תעסוקה.
אז בגלל שלא יכולה לשנות דבר לא מבחינת עירי וגם לא לגבי חסרונם של הוריי אז החלטתי להתרכז ביופי בהנאה וההתרגשות ולסיים את היום אומנם אדומה מהשמש הלוהטת שליוותה אותנו אך עם שמחה בלב .

ילד ישב בחצר ביתו, על ערסל, מביט לשמיים.
לפתע ניגש אליו אביו,
"על מה אתה חושב?", שאל אותו.
"אני תוהה מה אהיה כשאהיה גדול",
ענה לו, וארשת פניו רצינית עד מאד.

"אתה מתכוון, באיזה מקצוע תעבוד", קבע.
"הו לא, מקצוע כבר בחרתי לי מזמן".
"אז למה אתה מתכוון?"
"אני מתכוון, איזה אדם אהיה, ואיך יהיו חיי"
"אני יודע זאת"
"???"
"בוא אחרי לחדר"...

הם נכנסו לחדר, על הרצפה היה פרוס שטיח משחק,
עם כל מיני מסלולי כבישים.
האב לקח מכונית צעצוע קטנה, "זה אתה",
והניח אותה על השטיח, "ואלו הם החיים שלך".
"אני רוצה לנהוג!", הכריז הילד.
"יפה".

כלל ראשון - אתה חייב תמיד לדעת שההגה בידיים שלך,
לא של אף אחד אחר, לצערי, אפילו לא שלי".
הילד, המלא תחושת חשיבות, החל להסיע את המכונית.
"אתה מתחיל לנסוע בקו ישר, ככה זה כשאתה קטן".
הילד הגיע לצומת, והרים עיניים שואלות אל אביו.
"בצמתים כאלה עוד תיתקל הרבה בהמשך החיים,
הם מעידים כי התחלת להתבגר, ויש בידך היכולת לבחור.

והכלל שני - אתה מחליט להיכן לפנות.
אני יכול לייעץ לך, אבל לא להחליט במקומך!"
"אני ממשיך ישר..."
"קדימה"
"רגע, לא הבנתי", התעורר הילד, "לבחור בין מה למה, אבא?"
"בין הטוב לרע, בין האסור למותר, בין היפה למכוער"
"וכאן?"
"כאן זה לא חשוב, כי כאן לבחירה אין משמעות,
אבל עוד יהיו פעמים שלבחירה תהיה משמעות עמוקה מאד, והבחירה שלך- תעצב את מי שאתה. לעיתים, תבחר בטוב, לעיתים- ברע,
ולעיתים - החיים יתנו לך אפשרות להתעלם ולהמשיך לנסוע הלאה, כמו שעשית עכשיו. זה, מה שנקרא, בריחה מהתמודדות.
לא תמיד תהיה לך האפשרות לברוח, לעיתים תהיה חייב להתמודד"
"אז למה נתת לי להמשיך ישר?", "כי לעיתים זו גם אפשרות."
האב המשיך בהרצאתו,

"כלל שלישי - נקודת ההתחלה, הזינוק, היא הדבר היחיד שנקבע בלי שתוכל לשלוט עליו, כל השאר בידך.
לא תמיד תוכל לבחור כיצד ייראו המאורעות בחייך, אבל תמיד תוכל לבחור כיצד להגיב להם.
אתה לא בוחר את המפה, אבל אתה בוחר את המסלול.
כל בחירה תצטרף למסכת ההחלטות הארוכה שלך,
שייצרו, למעשה, את נתיב חייך, ואת האדם שתהיה."

"יש לי שאלה", "שאל, בן"
"למה אמרת שכל השטיח זה החיים שלי, אם הם רק זה?",
והוא סימן את המסלול שעשה.
"החיים שלך הם באמת כל השטיח, רק שאלו...", הצביע על החלקים הזנוחים,
"החיים שהחלטת לא לחיות".

אוף באסה להיות חולים
כמו יותר מחצי מדינה מרגישה חולשה,גרון כואב,שיעול,אף סתום וחום נשמע מוכר?
וזה מבאס עוד יותר כי .....
אך לשמוע את קולך ולשמוע את דאגתך אלי עושה לי כל כך טוב
ואפילו התרת את מגבלת השיחות ויכולה לדבר איתך כמה שרוצה וכמובן מנצלת את זה 😄
חייבת להרגיש טוב כי חייבת יום ראשון ללכת לקברים של ההורים לקראת החג אז אעשה
את תרופת הסבתא הידועה אך הטובה של: כף דבש+כף ברנדי+מיץ לימון מערבבים ושותים
כף שלוש פעמים ביום. שלוש פעמים ביום נשמע מעט במיוחד אם רוצים עד יום ראשון להבריא
אז החלטתי כי בנוסף אשתה תה עם ברנדי ואזיע גם מתכון בדוק כבר וטוב.
אז אם אדבר איזה שטויות תקחו בחשבון ממה זה נובע 😃
לשמוע את דברייך הדהימו אותי וכל כך ריגשו במיוחד שיודעת ומרגישה שנאמרו במלוא
הכנות כהרגלך והלב והנשמה צוחקים ומאושרים ורוקדים את ריקוד הגאווה השמחה והאהבה.
חיפשתי לי מטלה ואתה אישרת/הוראת שאעשה אותה ויודעת כי כשאעשה אותה למענך אהיה
מאושרת ובריאה יותר רק מהידיעה שאתה תהנה ממנה כל כך ולאורך הרבה מאוד זמן 😄
אז הנה הוכחה כי מכל דבר לא טוב יוצא גם דברים טובים במקרה זה כבר שלוש דברים
אז מתרכזת בטוב ורק בטוב אז הכל יותר טוב וקל.

תודה מאסטר על הדאגה,והמילים המדהימות ועל עוד כל כך הרבה דברים
במיוחד על כך שאתה חלק גדול מחיי
ממני שיפחתך האוהבת }{

כל חיי לא אהבתי שמכתיבים לי מה לעשות ומתי ואיך עוד כילדה.
כשאבי (שהיה שולט מנטאלי היום מבינה) ניסה להכתיב לי דברים התמרדתי ועשיתי דווקא.
הייתי ילדה טובה אך רק כשניסו להכתיב לי כהוראה ישר יצר המרדנות צץ לו.
היום מבינה שזה קרה כי ראיתי את אמי (שפחה טוטאלית היום מבינה) מוותרת על מי שהיא
כך ראיתי לפחות את הדברים ואין לה אפשרות להביע דעה וזה הכעיס אותי והיום מבינה כי
יצר המרדנות היה כאילו כדי להחזיר במקום אמי ולא להיות כמוה.
מצד אחד כעסתי על אבי על התנהגותו העריצה אך אהבתי את כוחו,את היכולת שלו להשיג את מה שרוצה ושאפשר לסמוך עליו שיעשה דברים לטובה ולהניח בידיו את המושכות והנטל,לכן כל חיי התחברתי לגברים שהיה בהם יצר השליטה אך לא התחברתי טוב אליהם כי עדיין לא הייתי מחוברת לעצמי ורק היום מבינה את הדברים בצורה האמיתית שלהם. ועל אמי גם כן כעסתי על ביטול עצמה אך אהבתי את היכולת שלה לוותר,את היכולת ההתמסרות,את אי הנטל שיש לה כי המושכות היו בידי אבי (היום מבינה).
אז איך הגעתי בעצמי להיות שפחה ועוד לאהוב את זה לא הבנתי,כנראה שהפנים שלי ידע תמיד והיום זה פשוט נמצא במודע שהשליטה יכולה להיות גם אחרת בלי ביטול העצמי שלי אלא הטיפוח שלו ע"י השולט,שלא כל שולט מבטל את השפחה/אישה היא ממשיכה להיות מי שהיא ומביעה את דעתה רק שההחלטה היא של השולט/גבר בידיעה שההחלטה תהיה לטובת השפחה/אישה.
וזה בדיוק מה שקורה לי היום,יש לי מאסטר שמטפח את אישיותי במחשבה עלי תחילה ותמיד יכולה לבוא אליו ולהביע את מחשבותיי ודעתי והוא מקשיב בתשומת לב וחושב והוא עושה את ההחלטות ויודעת שהם יהיו לטובתי ולכן אני מצליחה להרפות מהמושכות ולתת לו אותם רק שעדיין נשארו שאריות יצר המרדנות לפעמים שצריכה ורוצה לאבד אותם,והוא באותם מצבים מעמיד אותי במקומי ואוהבת את זה.
מסתכלת על השנה שעברה לה וכל כך הרבה תהפוכות
אומנם עברתי הרבה שינויים בחיי אך לא בכזו אינטנסיביות בשנה אחת.
אך התהפוכות האלה הביאו אותי להרגיש מאושרת ומחוברת לעצמי כמו שלא הייתי הרבה שנים

גיליתי שהציפייה מביאה איתה התרגשות וריגוש מאוד גדולים.
הראש מתחיל לחשוב מחשבות אשר רק מעצימים את כל התחושות והריגוש
והזמן נראה כאילו החליט לעשות דווקא ולא זז וזה מתחיל להוציא אותי מהשלווה
אך מייד נזכרת בדבריך להתמקד בעיקר אז בוחרת להתמקד בעיקר בחוויה הכיפית
של הציפייה והכיף שיהיה.
מהרגע שהאות ניתן מכינה את עצמי כפי שעלי לקבל אותך וההתרגשות מתחילה לצבור תאוצה
כיסוי העיניים עוזר להתנתק מכל הסביבה ולהתמקד בתחושות והפנים והכול מתעצם והפטמות
הכואבות נותנות את הגירוי הפיזי ומזכירים מה הולך להיות והכול כל כך עוצמתי ובוחרת לזרום
עם הדברים ולנטרל את הראש,להרגיש רק את הגוף והפנים שסוערים להם מהציפייה והגעגוע
אליך ולכאב כי שניכם אהובים ביותר אצלי.
מהר מאוד מגיעה לספייס שכל כך אוהבת,כולי כבר שם שכאשר אתה נכנס אני לא שומעת ומגע ידך גורמות לי מעט לחזור לכאן,ההנחתה הראשונה שלך לקרקע מגיעה.
כל כך אוהבת את הזמן הזה עד אשר.... לא פחות מאשר הסשן עצמו.
מגלה גם שכמו תמיד אתה מפתיע ומחדש וזה נותן גירוי כל פעם האי ידיעה מה יהיה הפעם חדש.
כבר הצלחת לשבור לי כמה מחסומים וזה שוב קרה ואם פעם טענתי כי זה גבול (לא בפניך) שאין
סיכוי בחיים שאסכים אז זה נשבר איתך ואפילו בקלות כל כך שאני נדהמת מעצמי,זה לא נקלט איך
הגעתי מגבול מוגדר שאין לעבור אותו הצלחתי לעבור אותו בכזו קלות שאפילו אח"כ לא היו תופעות אלא השלמה גדולה.נכון ששניות ראשונות נרתעתי והרגשתי השפלה אך זכרתי כי אני אמורה לשמש אותך כפי שתבחר ובשנייה כבר אחרי כבר זרמתי עם הדבר והמוזר כי מעבר לקבלה הייתה תחושה של חיבור של הנשמה והגוף של שנינו ואוהבת להרגיש מחוברת אליך.
מבינה שככל שהאמון,הקרבה ואהבה גדלים כך גם מצליחה לקבל כל דבר באהבה ושמחה ולהנות יותר ולהגיע לשבירת מחסומים של עצמי וכך גם ללמוד ולהתחבר יותר לעצמי.
מאוד מעריכה ומודה לך על המסע שאתה לוקח אותי אליו עם המון סבלנות והשגחה ובהמון אהבה ואכפתיות להביא אותי בחיי למקום הרבה יותר נכון וטוב עבורי וכבר מתחילה לראות מעט תוצאות ביום יום של המסע ובטוחה שהתוצאות יבלטו הרבה יותר בהמשך.
הגוף כואב אך הנשמה צוחקת ומאושרת ומאחלת לעצמי להרגיש כך כל הזמן

http://fun.mivzakon.co.il/flash/video/2397/2397.html

איזה יום כיף היה היום.
זה התחיל מכך שדיברנו וסיפרתי לך על ההתרגשות הכיפית שאחזה בי מאז שאמרת לי כי אתה מכין לי הפתעה,התרגשות שהובילה לכך שהמחשבות התחילו להתרוצץ עם השערות מה כבר יכול להיות ומתוך זה רמת החרמנות עלתה פלאים.
ואתה צחקת והיית מרוצה ואמרת כי זה כל המטרה להביא אותי לריגוש עד ש.... , מידי פעם אתה עושה זאת והפטנט עובד בהחלט ובגדול כל פעם מחדש 😄
בהמשך הוספת כי יהיו אורחים ואומנם ידעתי על פגישה שהולכת להיות עם אישה מקסימה אבל אורחים? כלומר עוד רק הוסיף לי להתרגשות ולחרמנות,ואתה שומע את קולי ונשימותיי ומחייך (וכן מרגישה דרך הפלא) ומוסיף עוד פרט ועוד השערות ואני כבר ..... ואמרת שיש עוד הפתעה ואתה מלבה את הסקרנות,הריגוש והחרמנות 😄
גם אמרת כי אני צריכה הכנה ושאני צריכה לשמור על כוחותיי כי אצטרך אותם כי זה לא יהיה קל ושאהיה מרכז ההצגה וזה מרגש כל כך כי זו תהיה פעם ראשונה עם אחרים איתנו כי לפני קרה שצפו אך היו אלה שתיים שקרובות וזו רק צפייה אז זה אחרת.
ההתרגשות כל כך גדלה ורמת הרטיבות תגיע עוד מעט לשיטפון נראה לי עד אשר זה יקרה.
כל כך מתרגשת להיות המרכז וכל כך רוצה שתהיה גאה בי.
אומרת לך כי אוהבת ושמחה שאתה המאסטר שלי ואתה כאילו לא יודע הרי לא אמרתי את זה כבר מיליון פעם אך אומרת שוב כי זה לא מבהיר עד כמה אני שמחה ולשמוע אותך אומר לי שאתה גאה בי ושאתה גם שמח שאני שפחתך אוחחחחחחחח כמה אוהבת לשמוע ובמיוחד את "שפחתי" 😄
הלכתי לחדש את האדום התשוקתי בשיער ומחר אהיה עם ציפורניים ארוכות אדומות כמו שאתה אוהב והאמת שהתחלתי לאהוב ולהרגיש הרבה יותר נשית וסקסית עם אלא וכל השאר שחווה 😄
כולי שמחה ומתרגשת אוהבת ומאושרת.

איזה יום מקסיםםםםםםם

ישנתי טוב וכל כך הרבה הוצאתי את שאריות העייפות והכאב שנותרו בי.
קמתי עם מצב רוח טוב ולדבר איתך היה כל כיף כי חזר אלי המאסטר האנושי שכל כך אוהבת.
כל היום הייתי כל כך שלווה ושמחה כלום לא הצליח להזיז אותי מהתחושות הטובות.
דיברנו שוב והכנת אותי לאפשרות שתהייה.... אשר שמחה איתה ומעוררת סקרנות.
תמיד אתה יודע לזרוק לי איזה משפט ולהשאיר אותי עם המחשבות והמחשבות מה שהם גורמות לי מרוב ההתרגשות אני מתחילה להתחרמן. 😄
מאוד אוהבת ציפורניים ארוכות אך לצערי הם תמיד נשברות או הלק מתקלף מהר מידי וכל פעם חושבת על לעשות בנית ציפורניים כדי שהכפות ידיים יהיו מטופחות ונשיות אך כל פעם מזניחה את העניין בכל מיני תירוצים של זמן וכסף ואלה ממש תירוצים בלבד ולשמחתי אתה גורם לי לזוז ולעשות ונתת לי את ההוראה לטפח אותם ושאם לא יכולה לעשות בניה ועם לק אדום 😄 אבל היה קטע שהתחלתי עם ה"אבל" וידעת להעמיד אותי במקומי ואהבתי את זה.אז בהחלט מתכוונת לעשות בניה כך הם יהיו כל הזמן מטופחות ועם לק אדום כמו שאתה ואני אוהבים.
וסיימת שוב עם ההוראה להיות מוכנה להפתעה וכל כך מתרגשת לקראתה,יהיה כיף.
ושוב כששומעת אותך אומר שפחה שלי כל פעם מרגש ומשמח אותי מחדש.
וכשאני מבטאת את ה"מאסטר" כל כך אוהבת כי בשבילי אתה לא רק המאסטר לסשנים אלא בכלל המורה הגדול עם החוכמה שיש לי כל כך הרבה מה ללמוד ממנו והכול ועכשיו אבל יודעת שכדי שאפנים את מה שלומדת ממך יהיה צורך בזמן ותהליכים אך יודעת שזה יקרה ומקווה שמהר.

זה התחיל מאתמול כמו שהייתה לי עליה ענקית כך הייתה נפילה לתחתית.
התחלתי לבכות ולא כי לא יוצא לי הרבה לדבר איתו זה אומנם קשה אך היה חסר לי לשמוע את קולו האנושי החם ולשמוע את החיוך.קשה לי עם הריחוק שיצר לאחר שרגילה לדבר איתו כל כך הרבה ביום וכל כך קרוב.מתוך הבכי נרדמתי אך לא להרבה זמן.התעוררתי בבכי היסטרי ולא יכולתי להירגע.התקשרתי ואיך ששאל מה שלומי עניתי לא טוב וכששאל מה קרה התחלתי לבכות ולא היה מסוגל להבין בכלל את מה שאמרתי.שלח אותי תחילה להירגע עם כוס מים קרים ולהתקשר לאחר שיכולה לדבר והוא נשמע מודאג.לקח לי כרבע שעה להירגע.
ישר שאל אותי אם זה בגלל התקשורת אמרתי שכן ואז אמר שהוא מבטל לי את הכול כי לא מוכן שאפגע כי זו לא המטרה ואולי בהמשך כשאתחזק מנטאלית נחזור לזה ושאדע שלא אכזבתי אותו כלל ושהוא גאה בי.אך אני ביקשתי ממנו להמשיך רק שצריכה את האנושיות והחום בקולו,הוא תחילה לא הסכים להמשיך אך אני התעקשתי כי יודעת בדיוק מה המטרה ויודעת שאני חייבת להתחזק מנטאלית כי זה יעזור לי בכלל בחיים והתחננתי בפניו רבות שנמשיך לבסוף התרצה ואמר שאוכל לדבר איתו כמה שרק ארצה והשאר ימשך אך ביקשתי שזה יישאר במסגרת רק הפעמיים ביום כל פעם 10 דקות כדי שאחר כך יהיה לי המעבר יותר קל.ואמר לי שאת הזמן אני אקצה ואם יהיה לי קשה מידי שאפסיק מידית.ולאחר השיחה המדהימה נתן לי את ההוראה ללכת לעבודה ושאדבר איתו בדרך וכך היה ודיברנו והיה כל כך כיף וטוב לשמוע אותו כמו תמיד להרגיש את החום שלו ואת החיוך וכשכבר הגעתי לעבודה כבר הייתי עם מצב רוח מעולה.
יותר מאוחר דיברנו ודיברנו עם החום המדהים שלו המון זמן על הכול ושאל אותי אם אני מבינה על מה מוותרת כשאני מקצה לעצמי רק 20 דקות ביום כשאני כל כך נהנת לדבר איתו וכן יודעת על מה מוותרת אך יודעת שזה יהיה רק זמן מסוים ואח"כ נחזור לנורמאלי ויהיה לי קשה כי כמה שאני מדברת איתו לא מספיק לי אך גם יודעת שע"י הוויתור עכשיו ארוויח את החוזק המנטאלי לכלל החיים וכך גם אמרתי לו והוא היה גאה ואמר ששמח שזה בא ממני.
וכל כך שמחתי לשמוע ממנו שלא כל אחת יכולה לספוג כמו שאני סופגת עם שוט 3 שכבות עבה וקרשים ובעוצמה שהוא נותן לי, והוא עם הניסיון שיש לו ראה הרבה אז יודע שזה כך,וגם שלא כל אחת מגיעה לגבהים של ספייס כמו שאני.וגם שימח אותי לשמוע שגם הוא הגיע לספייס שלו.
בסוף השיחה למרות אורכה הרב היה קשה להתנתק ממנו,אמר לי שיהיה לך המשך יום מקסים שפחה שלי הלב כל כך צהל לו ואמרתי לו כי אוהבת שהוא קורא לי כך אז אמר שכדי שאהיה מאושרת יסיים כל שיחה עם שפחה שלי והייתי כל כך מאושרת מזה.
אם ידעתי שהוא מיוחד וחכם ושיכולה לסמוך עליו היום הוא רק העצים לי את זה פי מאה.
השלווה והשמחה והאושר חזרו חזרה פנימה בזכות המאסטר המדהים שלי ומודה לאל ששלח אותו אלי וזכיתי בו ובגדול והוא רק שלי :-)