בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מסע

יומן המתאר את התפתחותי בעולם זה
וכעת במסע מנטאלי שמתחילה כדי להתחזק
ולהגיע למצב בו אוכל להיות שפחה טוטאלית
למאסטר האהוב והיקר שלי
לפני 16 שנים. 6 בספטמבר 2008 בשעה 19:18

כותבת על מה שעובר עלי ומדברת איתך על הדברים ויודעת שאתה קשוב ומשגיח
ואיכפתי אין לי ספק בדברים אך גם מרגישה ממך ריחוק כל כך גדול שקשה לי לספוג אותו.
זה שלא יכולה לדבר איתך כמו תמיד על הכל כי אין את הזמן,זה שאתה לא משתף,שאתה
רישמי כל כך גורם לי לתחושה רעה ויודעת שאין לי את מי להאשים חוץ מאשר את עצמי
ושקיבלתי על עצמי לשאת זאת וכל אשר תבחר.
ידעתי שתגיע הנפילה אך חשבתי שיקח עוד זמן אך זה הגיע וסביר להניח שבדרך יהיו עוד
כמה אך אם כמה שכואבת לא מוכנה לוותר על המסע עברתי דברים הרבה יותר קשים מזה
והתגברתי אז אין סיבה שגם בזה לא אתגבר.

לפני 16 שנים. 6 בספטמבר 2008 בשעה 8:16

קמה משינה טובה אך לא רצופה כי כל פעם התעוררתי מהכאבים,נזכרת מחרמן ונרדמת חזרה.
מרחפת לי עדיין מכל מה שקרה ומרגישה איך הראש עובד לו אך אין הרבה מושג על מה.
מחליטה לקום מהמיטה לחלץ קצת את עצמותיי ובשרי הכואבים,מסתכלת במראה לראות את החותמות שהטבעת בי לזמן רב וכל כך נהנת מהם אבל התחיל להפריע קצת שאני לא מגולחת וחושבת לי שמי יודע עוד כמה זמן אתה מתכוון שזה יהיה כך וזה מתסכל אותי להרגיש ולראות את עצמי כך.אך נזכרת במה שאמרת לי שצריך תמיד להתמקד בעיקר כי כך עוברים את הדברים קל יותר בחיים אז הבנתי שאם אתמקד בבאסה אשבר וגם הזמן יעבור לי קשה אז חיפשתי דרך איך לשנות את הדברים. אז החלטתי שהעיקר הוא זה שזה מה שאתה רוצה ואם אתה מוכן ויכול לקבל אותי גם כך אז למה זה בעצם זה צריך להפריע לי הרי אני רק איתך ורק אתה חוץ ממני רואה וחוץ מזה אני יכולה להסתכל על זה כחופשה מהגילוח ולתת לעור קצת לנשום,כך יהיה לי קל יותר להתמודד.ומיד אומרת לעצמי את עובדת על עצמך כי לך זה מפריע אז כן לזמן מה אעבוד על עצמי כדי לעבור אותה ביותר קלות כי מה שחשוב איך עוברים את הדברים בסבל או בדרך הקלה יותר.
נזכרת כשגירת והיה אסור לי לקפל את הרגליים ולא לצעוק וזה מגרה ומתסכל בצורה חזקה ואין לי מושג איך הצלחתי,היה רגע שחשבתי שהולכת להשבר כבר כנראה שרק המחשבה לא לאכזב אותך נתנה לי את הכוח.נזכרת בהחזקת החבל למעלה והקרש ששמת מאחור ואמרת לי כי אסור לי לעבור אותו והכאבת והאמת שלא זוכרת אם זה היה העץ או השוט אך הרגשתי שהולכת להשבר,הקרש התחיל לזוז וכבר כמעט ולא יכולתי להחזיק בחבל ושוב רק הזכרון שזה מה שהוראת לי וכי כך אתה רוצה נתן לי את הכוח לעמוד בזה.מנסה להבין איך עם עוצמת גירוי וכאב כמו שהיו הייתי בכלל מסוגלת לזכור את ההוראות אך אין לי תשובה.כל פעם שחושבת כי העוצמות והיכולות שלי מוצו אתה מעלה את הרף ומוכיח לי שזה לא כך ושיכולה יותר.
כל כך אוהבת את השקט הפנימי שנוצר לי בפנים והשמחה והאושר שתופסים מקום.

לפני 16 שנים. 5 בספטמבר 2008 בשעה 18:39

כל תזוזה מרגישה כואבת אך כל כך רגועה שמחה ואוהבת ומאושרת
מסתכלת על החותמות שהשארת עלי (כנראה לעוד זמן רב) ומאושרת
הם כל כך יפים אפילו השחור-סגול.
נזכרת ברגע שהתחלתי להרגיש בחוסר אויר ומנסה להבין מה קרה כי הכל
היה כל כך טוב ופשוט כאילו לא הייתי וזוכרת שקראתי לך מאסטר אתה כנראה
ענית אך אני לא שמעתי כי כאילו הייתי במקום אחר ורק כששמעתי את קולך נרגעתי
הרגשתי כבר ביטחון וזרמתי עם המצב והטיפול שלך.
מסתכלת על הרגע ממתי ששמעתי את קולך לידי ועד שאיפסת אותי האמת שלא זוכרת
הרבה אך זוכרת שהרגשתי מאושרת כל כך ורוצה עוד ועוד ממך וממה שאתה מעניק לי.
רואה את עצמי מאז שחתמנו על החוזה והמסע החדש וכל כך שמחה לראות שהחוזה
בהחלט עזר לי להפנים המון דברים לא רק את הסיבה שבגללה עשינו אותו אלא גם את
היכולת לקבל באהבה דברים גם אם כואב כמו למשל בהצלפות הן נאמרו לא רק מתוך זה
שהוראת לי לספור ולהודות אלא כי באמת הרגשתי שאני מודה כי הענקת לי בהצלפות את רצוני
וברור לי שידעת שאני כה כמהה להם.
התחושה של הכניעה לרצונותיך כה מענגות בדיוק כמו להרגיש שאתה משתמש בי כבובה
על חוטים.
אוהבת את הצורך באישורים שלך לעשות דברים
ככל שהזמן שאנו יחד עובר יותר ויותר מעריכה את חוכמתך ואישיותך
מאחלת לי עוד הרבה שנים שנהיה יחד ולהרגיש כמו שאני מרגישה עכשיו

לפני 16 שנים. 5 בספטמבר 2008 בשעה 9:28

ההתרגשות הגיעה לשיא והרגשתי כאילו ליבי הולך לצאת מהגוף ולהתחיל לרקוד ולהשתולל.
והציפייה כבר גמרה לי את האוויר לנשימה כאילו זו לי הפעם הראשונה בחוויה.
גופי רוחי ונשמתי זועקים אליך זעקה אילמת אך מחרישת אוזניים כי אוזנייך קולטות כל נימה
ונשימה שלי.
ואכן קראת והפנמת והיה מדהים לראות שוב את ההקשבה וההתחשבות שיש בך.
כל המתח וההתרגשות יחד עם הציפיה והכמיהה הביאו אותי למצב שאף פעם לא חוויתי של
חוסר אוויר ממשי ותחילה נכנסתי ללחץ אך כשידעתי שאתה נמצא נרגעתי והיית לטפל ולעטוף אותי ואני הייתי כל כך מאושרת והייתי כל כך זקוקה לכל ההתפרקות ואני רציתי עוד לא רציתי להפסיק ואתה מקשיב אך בודק אותי בכמה דרכים כדי לראות מה המצב ורק לאחר זמן מה כשהיית בטוח שאני בסדר רק אז המשכת ואני הייתי כל כך מאושרת ,כואבת צורחת בוכה אך מאושרתתתתתתתתתת
מאושרת להתפרק,לכאוב ולהרגיש אותך ולראות אותך.
גם את העונשים שספגתי ספגתי באהבה ושמחה, גם בהצלפות כשאמרתי את התודה עם הכאב אך מתוך הלב והנשמה ומאהבה.
כל כך אוהבת וכל כך מאושרת כל כך שמחה ושלווה הוצאת ממני את כל המתחים והלחצים שגם לא קשורים בנו אלא בכלל בחיי.
גופי מסומן באדומים סגולים ושחורים,מסתכלת וכל כך אוהבת את מה שרואה בטח עוד כמה ימים ארצה עוד מזה ושוב אחכה בציפייה.
גופי כואב ואוהבת כי מעבר לסימנים יהיו גם הכאבים כשאזוז שיזכירו אותך ואת מה שהיה.
אז שוב בפעם המיליון מודה על כך שאתה המאסטר שלי וכל כך גאה שבחרת בי ושאתה לוקח אותי למסע קסום כל כך.
ועכשיו לאחר ההתפרקות וגם הוצאת הדברים יכולה ללכת לישון לי כמו תינוק

לפני 16 שנים. 5 בספטמבר 2008 בשעה 5:22

קשה היה לישון עם כל ההתרגשות מההודעה: "לילה טוב שיפחתי קראתי והפנמתי !!!"
כל פעם ששומעת או קוראת אותך אומר לי שיפחתי כמה מתרגשת וגאה על כך ורק מחזק
לי את מה שכבר יודעת שאתה חושב עלי גם כשאתה לא פיזית איתי.
ישר המחשבות התחילו מה הכוונה כשכתב שהפנים, עלו מחשבות האם מעכשיו
הוא יאסור עלי לאונן לפעמים ורק חושבת על זה ורק יותר מתחרמנת,האם התכוון לתאור
שמתאר מה עלה בראשי על סשן מתוך החרמנות ויוציא את זה לפועל ושוב רק מהמחשבה
מתחרמנת, מה יהיה? אצליח לחשוב רק על זה? גם כך כולי בוערת מתשוקה,ואהבה חרמנית אש
בקושי ישנתי בגלל התחושות ואני רק מוסיפה לעצמי,איך אחזיק מעמד אין לי מושג רק
יודעת שכאשר יגיע הרגע ורק תגע בי אפילו באצבע אחת אני כבר בקו שפיות לא אהיה
מעוצמת הריגוש ומהר מאוד יהיה את הפיצוץ.
אמרו לי שצריך להזהר ממה שכותבת ולא לכתוב הכל כי הוא יקרא,וצחקתי כי ההפך אני שמחה
שהוא קורא והוא כך שותף מלא בכל מה שעוברת וכך יכול יותר לדעת ולשמור עלי וחוץ מזה הרי
יודעת שמה שהוא יעשה עם הדברים הם יהיו רק לטובתי אז מה רע?ההפך הוא הנכון,מצויין.

למרות חוסר בשינה מרגישה כל כיף שמחה ומאושרת ומלאת מרץ

אוהבת מאסטר איך שאתה נותן לי להרגיש
תודה }{

לפני 16 שנים. 4 בספטמבר 2008 בשעה 19:30

אוףףףףףףףףףףףףףףף כמה אני חרמנית 😄
רק מהמחשבות על מה שהיה ומה שיהיה ואני פשוט
חרמנית אשששששששש
איך אפשר להשתגע ולהנות באותו הזמן ולהתבאס שאי אפשר
לאונן כי אי אפשר לקבל אישור
ולקרוא את הודעתך שממלאת אותי באושר שמחה וציפייה
וגאווה לשאת את התואר שיפחתך

אוחחחחחחח מאושרת להיות שיפחתך

לפני 16 שנים. 4 בספטמבר 2008 בשעה 16:28

היום התחיל עם הציפייה למסר ממך שאומר לי בוקר טוב שפחה שלי
אך זה לא הגיע והתבאסתי ומחשבה כי מה אתה לא חושב עלי הופיעה אך הרי יודעת שזה לא נכון אז למה המחשבה הזו צצה? שוב הרצון לתשומת לב בלתי פוסקת?
אז החלטתי שלא אתן לזה לגרור אותי לפינות רעות וחולות ופשוט רק נזכרתי לי בהודעה
ןבמה שהיה וכבר התחלתי לשמוח.
הגעתי לעבודה הייתי קצת עסוקה אז זה עזר ואז כשהיה לי זמן פנוי כי חיכיתי למחליפה
התחיל שוב הגעגוע וחוסר שקט וציפייה ושמחה שאני הולכת לדבר איתך.
ואכן דיברנו וזה מילא אותי בשמחה וכוח אך כשהפסקת את השיחה לכמה שניות נעצרה
לי הנשימה אך שוב הזכרתי לעצמי למה בעצם הגעתי לזה שתקצה לי את הזמן לשיחות
אז קיבלתי בהבנה ואהבה וניתקתי לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי לעצמי שלא אתן לעצמי
ליפול ואז התרכזתי בקולך ובדברייך ובכיף של השיחה ושוב החיוך חזר לו אך נשארתי עם
געגוע אבל געגוע כיפי.
הייתי עסוקה עם המחליפה לשמחתי הרבה כי זה העסיק אותי והיה לי פחות זמן לחשוב
אך ככל שהזמן עבר והצהריים הגיע התחיל שוב הרצון להרים טלפון והיה קשה להסיט את
המחשבות.שוב עסוקה והתקשרתי לא הרבה לפני שהלכתי הביתה וכל כך שמחתי לדבר איתך
סיפרתי לך קצת על מה שקורה לי ואתה דיברת וחיזקת והחמאת והכוח חזר אלי שוב וכשאמרת
על סשן נעצרה לי הנשימה וישר התחרמנתי לי ונזכרתי שוב במה שהיה והרמת חרמון תפסה
תאוצה לה ואוחחחחחחחחח איזו תחושה מדהימה לה.
וישר עלה במחשבתי סיטואציה שאני קשורה ולא יכולה לזוז ואז סופגת כאב ואז ידייך שמלטפות
כל כך לאט ובצורה כמו שאתה יודע לנגן עלי ולהטריף אותי איתו ורואה כבר איך אני כבר מתחננת בפניך שדי כי לא יכולה יותר ואתה מחליט להמשיך ואין לי מושג איך אצליח להתמודד עם העוצמות שאתה גורם לי. אוח הדמיון מתחיל ורמת החרמון עוד מעט תציף ולא ביקשתי אישור לאונן אז אסור וזה רק משגע אותי ואני במקום לא לחשוב עוד מוסיפה למה שכבר יש אני ממש מזוכיסטית כנראה.
ועכשיו שאני בבית ויש כל כך הרבה זמן מה אתחיל להשתגע בטוח.
חושבת מה זה רק ההתחלה והיום כבר התחיל להיות קצת קשה מה יהיה כי הרי זה ימשיך כך עד מתי שתחליט אחרת וכן יודעת שככל שהזמן יעבור כל יום נוסף יהיה קשה יותר אך אתמודד עם זה ואתמקד בחשוב ובלמה זה קרה ואעסיק את עצמי בדברים אחרים כדי לא להישבר ולא להתפרץ כשיהיה קשה.
מרגישה כי מתחילה להבנות לה סערה של כל כך הרבה רגשות יחד ואפילו מנוגדות באותו הזמן יחד כמו שמחה,תסכול,ציפייה,תקווה,פחד,אושר,אהבה וחוסר שקט אוףףףףףףףף איזה בלגן וזו רק התחלת המסע.
אך מזכירה לעצמי את החוזה הרשמי בינינו ומזכיר לי בעצם את הסיבה שהביאה אותי לכך כי שכחתי את הזהות שלי ועקב כך גם הגעתי להתנהגות ממש לא יפה ואכן מוזר אך כמו תמיד צדקת והחוזה בהחלט עוזר לי להפנים את הדברים.
סביר להניח שעכשיו שאני בבית ועוד שישי שבת יהיה לי הרבה זמן לחשוב על כל מיני דברים
האמת שמזמן לא התרכזתי בלעבוד עם עצמי על דברים שקשורים לעצמי ושמחה שהתהליך שאתה גורם לי לחזור להתעסק בדברים שזנחתי.
איך תמיד אומרת בכל דבר רע יש את החלק הטוב והחוכמה לראות את הטוב ולנצל את המצב לטובה וזה מה שמתכוונת לעשות.

לפני 16 שנים. 3 בספטמבר 2008 בשעה 18:36

לאחר שהחלטתי לקבל על עצמי לעבור את החלק המנטאלי שבעניין כדי
שאתחזק וזה יעזור לי איתך אך גם ובמיוחד בחיים וקיבלתי עלי את מלוא התחייבויותיי כשפחה טוטאלית וחתמנו על חוזה אדון שפחה כשאני שלמה לגמרי עם הצעד.
יודעת שבתחילת המסע יהיה לי מאוד קשה וסביר להניח שאבכה הרבה ואצעק (אבל רק לעצמי)
אך יודעת שעם הליווי שלך שתהיה שם להרים אותי כשאפול וכל הזמן תשמור עלי אני
אצליח בכך והרוויח בחיים בגדול וגם אותך כהמאסטר המדהים שלי כי לא רואה את עצמי עם אחר.
חתמנו על החוזה,וידעתי שאקבל מטלות לעשות שלא יהיו לי קלות ועונשים אשר יזכירו לי את אשר
עשיתי כדי שיעזור לי להפנים את השינוי שצריכה לעשות,וכן מבחנים לא קלים.
אז מרגע זה כל צורך שלי מצריך אישור
מותר לי לדבר רק כשפונה אלי מפורשות לקבל ממני תשובה - בהחלט קשה מאוד
מותר לי לדבר רק 5 דקות ושוב מאוחר יותר 10 דקות וזה קשהההההההה כי כל כך אוהבת לדבר איתך ולשמוע את קולך, יש לי כל כך הרבה מה להגיד והכול מתרוצץ בערבוביה ולא יודעת מה להגיד קודם.אבל האמת שזה גורם לגעגוע טוב למרות שיש בזה גם תסכול ואז כששוב מדברת איתך אוחחחח איך מרגישה טוב ומאושרת ומסתובבת עם חיוך על הפנים ונשארת כבר עם געגוע, בטח עוד כמה ימים כאלה ואתחיל להשתגע אך אעמוד בזה,חייבת !
כל פניה אליך צריכה להיות עם התואר מאסטר ואני שהיו גם מצבים שקראתי בשמך פתאום מוזר לי וקצת קשה אך אוהבת מצד שני לשמוע את התואר במיוחד שאני אומרת שלי אחרי ומרגישה כל כך גאה על כך כי זה אומר שבחרת בי מבין כולן.
אם עד כה הייתי מקבלת את פניך עם חיוך ונשיקה עכשיו צריכה להיות מוכנה לקראתך עירומה על הברכיים עם ידיים מאחורי העורף וכיסוי עיניים ומצבטי הפטמות זקופה עם הראש מורם בגאווה ממתי שתודיע שאתה בדרך עד שתגיע ולא משנה כמה זמן זה ייקח-אז זה קשה כי לא אראה את פניך והחיוך כשתגיע ולא אקבל אותך עם הנשיקה שכל כך אוהבת וסביר להניח שהפטמות יכאבו אך עם זה קל לי יותר להתמודד.
ועונש קשה שקיבלתי זה לא לגלח את בתי השחי והמפשעה עד להודעה חדשה וזה קשה כי זה נותן תחושה של גועל מעצמי וחושבת גם לעצמי שבטח גם אגרום לך לדחייה ממני בטח לא אסבול את עצמי אך אעמוד בזה כמו גדולה עד שתחליט אחרת.
ואז אמרת לי להיות בתנוחה שאחכה לך והיה לי קשה ובמיוחד שהערת לי כל פעם והרגשתי שמאכזבת אותך.ואז ניגשת להראות לי איך וכשנגעת בי אוחחחחח כמה התרגשתי והודתי בליבי וגורתי מאוד,משכת בפטמות וצבטת אותם ואני כל כך שמחתי וגורתי עוד יותר,ליטפת ואני כבר בקושי הצלחתי להחזיק את עצמי במקום ולא לדבר,ואז באו הסטירות ושוב ליטוף ואני כבר הרגשתי שאני הולכת להתפוצץ,אמרת לי להוציא את הלשון ושיחקת בה וליטפת עם האצבע והייתי כל כך מובכת אך זרמתי עם התחושות שיצרת ואז כבר נהנתי,דיברת ושאלת אך לא שאלה ישירה ואני מצאתי את עצמי כמעט ועונה וברגע האחרון עוצרת את עצמי,החמאת לי ואז רגע אחרי כשהתעסקת לי את הפטמות מצאתי את עצמי מבלי שפנית אומרת תודה ובאותו שנייה גם הבנתי שטעיתי ואתה גערת והרגשתי כל כך רע שאכזבתי אותך.
הכנסת את הזין לפה והחזקת את הראש בשערותיי חזק וכל כך אהבתי את זה מצצתי והייתי רעבה אליו אך אתה מנעת ממני והכתבת את הקצב וזה רק גירה אותי עוד יותר עד אשר גמרת ובלעתי את צופך המתוק וכל כך הודתי בליבי על כך.
הוראת לי לקום ולבוא לספה לשבת לידך ולקחת וחיבקת אותי והרגשתי כל כך מאושרת ושמחה ומודה לך כי כל כך הייתי צריכה את זה ואתה הרגשת בזה והענקת לי את זה.
כשהלכת ואמרת לי את השאפו הייתי כל כך שמחה שהיית גאה בי ושהייתי בסדר ופשוט האושר הציף אותי ורוצה שתמשיך להיות גאה בי.
בבוקר שלחת לי הודעה בוקר טוב שפחה שלי והייתי כל כך מאושרת להתחיל כך את הבוקר והיד כבר הייתה שם להגיב לך אך תפסתי את עצמי שלא יכולה לענות כי יש לי זמנים מוקצבים וזה בהתחלה מאוד תסכל אותי אך בחרתי להתמקד בהודעה ולהנות ממנה השפחה שלי כל כך כיף לבטא זאת.
ואז חיכיתי רק לדבר איתך והזמן נראה כאילו לא עובר לו ומנסה לבנות לי בראש מה הולכת להגיד לך בחמש דקות מעטות שיש לי. התקשרתי ואמרתי את הבוקר טוב מאסטר שלי וחיכיתי לאישור להמשיך וזה ריגש אותי מאוד ולדבר איתך ולשמוע אותך תפס משמעות והשפעה כל כך חזקים. וחמש דקות כל כך הודתי לך כי כמה שאמרתי את התודה על כל כך הרבה אבל לא הרגשתי שזה ממש מביע את התודה שמרגישה באמת.ואז הסתיימו להם החמש דקות והפסקת אותי ואיחלת לי המשך יום טוב והיה לי קשה לנתק אך התמקדתי בתחושה המדהימה לדבר איתך אז המשכתי כך את הכיף עוד זמן.
הזמן עבר לו לאט מידי כי התחיל געגוע ורצון שוב לדבר איתך אבל זה היה כיף לחכות לזמן הנוסף שהקצאת לי וכשזה הגיע שוב נעשתי מאושרת ולא במיוחד יכולתי למקד את המחשבות במה להגיד הכול רץ בערבוביה אבל לא היה לי איכפת העיקר לדבר איתך ולא משנה על מה.
ואפילו קיבלתי ממך היום 3 אישורים על בקשותיי ובנהם היה לאונן ולגמור כי אני כל כך מגורה ממה שהיה ורק מהזיכרון של מה שהיה זה שוב ושוב מחרמן אותי מחדש וזה משגע אותי ועושה לי טוב כל כך,ונורא מוזר מצד אחד רציתי כי תאשר לי ושמחתי שאכן אישרת לי כי זה יקל עלי לחכות לך אך מצד שני קצת הייתה התבאסות כי גם רציתי את הלא כדי שאהיה כך מגורה עד שתגיע ואז בטוח אתפוצץ כבר מרוב הריגוש,למרות שגם בלי זה אתה גורם לי כל פעם מחדש להתפוצצויות.
אך נראה לי שאני אאונן היום כי זה משגע אותי 😄
כן המסע התחיל כשקשה קצת אך אתמודד ומוכנה לקבל כל דבר שתבחר כי יודעת שאתה תמיד בוחן את המצב כדי לראות שאני בסדר ולשמור עלי שלא יגרמו נזקים וכשאתה איתי אני מרגישה הכי מוגנת בעולם.
אז תודה לך מאסטר על כך שהסכמת לקחת אותי כשפחתך ולקחת אותי למסע
ותודה על כל מה שאתה מעניק לי בכל תחום שהוא בחיי
עבר לו יום מלא ריגושים וכיף

לפני 16 שנים. 3 בספטמבר 2008 בשעה 15:46

יש לי מאסטר מדהים שמעניק לי המון בכל התחומים.
אני מעריצה,מעריכה ואוהבת אותו המון.
בשיא חוצפתי וטיפשותי קרה שיום אחד התפרצתי בכעס ושכחתי את מקומי,זהותי.
המאסטר כמובן מאוד כעס ובצדק והסביר לי שוב את מקומי והיה מוכן להעניש ולסלוח.
אני במקום להפנים את זהותי ואת דבריו לאחר תקופה אומנם ארוכה אך שוב הגעתי
להתפרצות וכל זה למה? כי לא שמעתי ממנו יומיים. ביומיים האלה נכנסתי להיסטריה
כאילו סוף העולם הגיע וכל זה כי חשבתי רק על עצמי ושוב שכחתי את מקומי.
הרי יודעת שאני שפחה ובעצם מי שקובע לגבי כל דבר זה המאסטר וצריכה לקבל
הכל באהבה כי הרי הוא חושב על טובתי ודואג ומגן עלי.
אומנם תכננתי לנסות ולהסביר שמאוד קשה לי ההתנתקות ממנו אך במקום להיות חזקה
ולהתגבר על התחושות בשיא חוצפתי וטיפשותי שוב התפרצתי.
יודעת שכל אחד אחר במקומו היה מעיף אותי כי מי ירצה שפחה חצופה שלא יודעת את מקומה.
אך הוא בטוב ליבו הבאיר לי שלא מוכן לקבל התפרצויות כאלה זה כמובן לאחר שהבנתי את טעותי והתנצלתי כמה פעמים והוא היה מוכן לתת לי צאנס אחרון ומקרה כזה נוסף הוא לא יהיה מוכן
לקבל אותי כשפחתו ובצדק כמובן, וכמובן שמתלווים עונשים והגבלות כדי להבאיר לי את מקומי
ושאזכור מה עשיתי כדי שלא אחזור שוב על טעותי.
מתביישת בעצמי שלאחר כל הנתינה שלו התנהגתי כך ובטוחה שאעשה הכל אבל הכל כדי
שזה לא יקרה שוב כי מאסטר כמוהו לא אמצא וגם לא רוצה לחפש אחר ורוצה שיהיה גאה בי.
בחרתי לפרסם את בושתי החוצה כתור עונש שבחרתי לעצמי כי זה מגיע לי.

ולך מאסטר שלי
מבקשת גם פה בפני כולם את סליחתך
מבטיחה שלא אחזור על זה כי אעשה הכל שזה לא יקרה
והמון המון תודה על הצ'אנס הנוסף שהענקת לי

לפני 16 שנים. 1 בספטמבר 2008 בשעה 19:12

http://fun.mivzakon.co.il/youtube/2223/lior%20narkis.html