דרך ארץ

"אתה לא עבד אמיתי" היא אמרה.
לא יודע האם להתייחס לזה לחיוב או לשלילה.

האם באמת יכול בחור, רווק, שחי רוב ימיו לבד,
שרגיל לקבל החלטות, לעיתים הרות גורל, לגמרי לבד,
שאוהב שדברים מתנהלים כפי שהוא רוצה, דומיננטי בבית ובחוץ,
באמת להיות נשלט אמיתי?

אולי מדובר רק בתבלין? תבלין חשוב והכרחי אמנם בזוגיות, אבל עדיין רק תבלין?

שבסיום משחק השליטה (משחק מקדים?) כששנינו שוכבים מיוזעים ומסופקים,
חוזרים להות זוג "רגיל"?

הרי לכולנו או לרובנו לפחות הגברים, יש הצורך להיות הגבר של...
האביר המגונן, להיות דמות שניתן וצריך להישען עליה. חוף מבטחים.
אולי אין פה סתירה.

ואולי לא אהבתי מספיק, עד כלות, עד כדי שנתתי לעצמי להיפתח,
להיות עירום וחשוף לחלוטין בפניה ולתת לה באמת ובתמים להוביל?

מה שבטוח, כשאני על ברכי, הידיים אחרי הגב, המבט מושפל
ועקביה מתקתקים סביבי -

אני בבית.

לא, אין הכוונה לאותן דמויות שמכוונות לכסף מאחרי חזות תמימה של קשר.
אלא למוצהרות.
בינינו, מי מאיתנו לא השתמש בשירותיה של מלכה בתשלום? שיקום ויגיד.
כולנו גיבשנו זהות מינית עם השנים שהביאה אותנו עד הלום.
מי שידע כבר בגיל צעיר ומי שבחר להתאמת עם האמת הפנימית שלו
בגיל מאוחר יותר.
המלכה היא עוד תחנה, ותחנה חשובה בדרך. מעין תוכנית כבקשתך.
אצל בת זוג "רגילה" זה לא קל כלל ועיקר. אתה צריך לדרוך על ביצים,
לרמוז, להסיט בעדינות את הדיון לשם, לבקש בצורה שלא תפחיד אותה
ולקוות שהתשובה שתקבל, תפתח ולו חלון קטן של תקווה.

למלכה יתרון בכך שאינכם מכרים, אינך צריך לחשוש מה תחשוב עליך,
אתה יודע שתוכל לתת דרור, סוף סוף, מילולית ומעשית לכל ה"שיבושים"
שהיו לך בקודקוד מאז ומעולם, ולא תראה אותה יותר אם לא תחפוץ בכך.
מגיע אנונימי, אומר תודה ושלום בסיום וחוזר להיות אנונימי.

איזו דרך טובה יותר יש בכדי ללמוד על עצמך?

מכירים את זה כשחבר טוב\ידידה רוצים להכיר לך מישהי?

שופכים עליה סופרלטיבים וכמה אתם מתאימים - הרי היא גם מעשנת, אוהבת לבלות,
רוקדת מדי פעם ומצחיקה עד דמעות?

בוודאי, מי לא נתקל בסיטאציה.

אתה שואל: "נראית טוב? לא מגדלת גן חיות בבית? מעשנת דברים חוקיים לפחות?
"לא גרה בצפון בטעות? לבלות אצלה זה לא להתפרע על הפוך בבית קפה?"

אבל את השאלות המעניינות והחשובות לא פחות אתה לא יכול לשאול.
איך תסביר לו שאתה רוצה וצריך קצת "אחרת"?
שמה שיהיה בינינו היא וודאי תספר לחברה הכי טובה שלה ואת זה אתה מעדיף שלא
לשמוע אחר כך. בעיקר אם מה שהיה, היה ונגמר? זו מדינה קטנה וכולנו הרי "ערבים זה לזה".
שלשמוע ממנה: "עזוב, גם כן אתה והפנטזיות שלך, מה רע באיך שאנחנו היום?"
או "מה שאתה מבקש לא נוח לי, אולי מתישהו (בתקווה שלא תעלה את הנושא יותר לעולם).
מבלי שתבין שזה יכול לסמן את תחילת סופו של הקשר.
שאתה לא רוצה להחניק את מי ומה שאתה ולהיות עוד אחד בסטטיסטיקה של "הלא נשואים באושר".
שמדי פעם כשאתה עומד ברמזור ורואה גבר עם אישה ועגלת תינוק, אתה שם לב למבט
הפוזל שלו לעבר ההיא עם העקב הגבוה ומפנטז שהלוואי שאשתו תפרגן לו פעם עם כאלה
ואולי אפילו יותר מזה. מבט שהיא לא קלטה מעולם ואז האיש הקטן מתחלף לירוק.

לכן לא פעם אני משתמש במושג הלא כל כך מוצלח "הכביסה המלוכלכת בינינו".
והוא כמובן אומר "איזו כביסה מלוכלכת בראש שלך?"
נו, מה תגידו? מה אפשר להגיד?
בטוח שמה שבא לומר הוא: "היית רוצה שהחבר'ה בעבודה ידעו שאתה אוהב שאישה משפילה אותך?"
"שבילוי בדאנג'ן עושה לך את זה יותר מללכת לסרט?"
"שלמושג להעריץ אישה יש משמעות עמוקה יותר ממה שאנשים מבינים?"
"שלשמוע ממישהו - הבעיה איתך שאתה נותן להן יותר מדי כבוד - אין בו שום בעיה?"

"לא, אני מניח שלא"
לא חשבתי אחרת.

בפנטזיה - את לא לבד, לא תמיד. יש לך עוזרות נוקשות עושות דבריך לצידך.
במציאות - את ורק את.
בפנטזיה - אני לא לבד, יש עוד כמה מוכי גורל כמוני.
במציאות - אני ורק אני.
בפנטזיה - את תמיד לבושה בהתאם למעמדך ותמיד נוח לך ככה.
במציאות - יודע שלא תמיד בא לך ולאו דווקא נוח וישנם מקומות שזה פשוט לא מתאים
(כן, מה יגידו ההורים והמסכנים שלא מבינים?)
בפנטזיה - המרחק בינינו כמזרח ממערב. את, קרת רוח ואכזרית, נהנית מעצם השליטה
ותו לא. מובילה תמיד.
במציאות - קודם כל גבר, הגבר שלך. ההשלמה ההדדית והכימיה תקבע איך ואם בכלל.
בפנטזיה - אין שום קשר רומנטי\מיני בינינו. מלכה ועבד כמו אז בימי הביניים. שום סנטימנטים.
במציאות - תדרכי על יותר מדי יבלות ותאבדי אותי.
בפנטזיה - מטלות משפילות וזמנים בלתי אפשריים ובצדם עונשים "הקבועים בחוק".
במציאות - יכול להיות מדליק.
בפנטזיה - יש מספיק כמוני, ימבה. וכולנו שווים כקליפת השום בעיניך.
במציאות - אולי יש טובים ממני, אבל אין מתאים ממני.
בפנטזיה - מרתפים חשוכים, כלובים, שרשראות ושוטים.
במציאות - ארוחות ערב לאור נרות, טיולים במדבר וחלקת האלוהים שלנו.
בפנטזיה - המלכה שלי.
במציאות - המלכה שלי, האישה שאיתי - לטוב ולרע, בעוני ובחולי.
בפנטזיה - לשרת אותך.
במציאות - לאהוב אותך.