דרך ארץ

פעם פעם רציתי להיות גיבור לאומי עם גלימה. כזו שאוכל לעוף איתה.
ללבוש בגד חסין כדורים ולטפח בלורית עד.
וכך להסתובב בארץ האפשרויות המוגבלות ולהציל אנשים, רצוי כמובן נשים חינניות.
לגור בטירה עתיקה ולצדי האישה שאיתי.
והכל הכל בליווי מוזיקלי.
עם השנים את הגלימה החליפו נעלי הספורט ואופנוע, את הבגד החסין זהירות וניסיון,
את הבלורית מפרצים, את הנשים החינניות אזרחים מודאגים,
את הטירה דירת גג (עתיקה גם עתיקה), את הליווי המוזיקלי גיטרה, MP ומסיבות אייטיז
ואת הגיבור הלאומי השאיפה להישאר גבר מאושר והגון.
לא מתלונן.
רק אותה עדיין מחפש, רק היא עדיין חסרה...