שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מסדרונות השירותים החשאיים

אין עבר ואין עתיד
רק הרגע החולף
לא חוזר
יפה, כואב.
לפני 15 שנים. 22 באוקטובר 2008 בשעה 20:17

כידוע לכל חובב תיאטרון, אקדח שמופיע במערכה הראשונה יורה בשלישית, ולחילופין, אחד הכללים במשא ומתן הוא לא לאיים עם אקדח אלא אם כן אתה לא מפחד להשתמש בו.

הריני לעדכן את הקהל המודאג:

א. אני עדיין חי
ב. אני עדיין לא אוהב אופרה

ואת שני הדברים הללו אני יכול להגיד מניסיון מהזמן האחרון. המלצות מחובבי אופרה יתקבלו בברכה ע"י הגברת עבור הפעם הבאה שבה תרצה לענות אותי (אבל, אל דאגה -- התאמנתי היטב ב- MI5, אני לא נשבר בקלות, בטח שלא לאורך 3.5 שעות של ישיבה).

גוזל הברזל - אה, כן. אופרה.... אכן אחד הקשים.
לפחות בארצנו הקטנטונת אי אפשר לקחת אותך לואגנר. שם 3.5 שעות הופכות גם ל-9. :\

טוב נו, לפחות אתה חי עדיין...
לפני 15 שנים
AliceWonders - אוי דארלינג, כואב הלב לראות אותך נכנע לקסמיה.
לגברת יש חברים בשפע. תפרגן לה ערב חופשי (אל תציין שזה בעיקר חופשי בשבילך, מהזוועות הווקאליות).
אם זה לא עובד - אטמי אוזניים מסיליקון או נגן MP3 יעבדו.
ולגבי א' - אני אשמח לקרוא את ההוכחה שלך לעניין.

נ.ב.
הפולני פה מימין ממליץ על "ליידי מקבת ממצ'נסק". אבל הוא סאדיסט חולירע. *הוא* עזב באמצע, והוא, כזכור, אוהב לסבול. וגם אוהב אופרות, ישמור השם.
נו, אבל בגילי כבר צריך להתפשר.
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י