מסדרונות השירותים החשאיים

אלתרמן ידע מה הוא כותב, וכנראה שהייתה לו נגיעה כלשהי לבדסם -- הוא עצמו או מכרים. על זאת ועוד, בפוסט אחר; הפוסט הזה הוא בנושא נטילת שליטה מבלי לקבלה.

לרובנו יש את האשליה שאנחנו אנשים רציונאליים, הפועלים מתוך מודעות. ההנחה הבלתי מבוססת הזאת מהווה בסיס לקבלת החלטות יומיומיות, לחקיקה, ועוד. רק שהעולם לא ממש עובד ככה. רוב מוחלט של הזמן, רוב מוחלט של האנשים פועל באופן אוטומטי מתוך אינסטינקטים, ולפעמים כשמתעורר הצורך, מוצאים תירוץ רציונאלי בדיעבד. את ההתנהגות האוטומטית הזאת אפשר לכוון מבחוץ עם מעט "עזרה", ורוב הסיכויים שנותן העזרה בא לעזור לעצמו, ולא למקבל ה"עזרה".

יש מצבים שבהם מנגנוני ההגנה הפסיכולוגיים שלנו לא אפקטיביים, ואנו נוטים לקבל בהם כל מיני הצהרות מבחוץ ללא ביקורת. מצוקה פיזית היא מצב שכזה; יתכן שהוא נגרם מעצמו (מחלה, פציעה וכו'), ויתכן שע"י גורם בעל עניין (כולם למצב שתיים למשך עשר דקות, *עכשיו*!). מצוקה נפשית, לדוגמא כזאת שנגרמת ע"י הטלת ספק בתפישת המציאות, מביאה גם כן לנכונות לקבל דברים ללא ביקורת -- טכניקה חביבה במיוחד על הורים מתעללים למיניהם.
ואפילו לא צריך ללכת כל כך רחוק -- ברגעים של פיזור דעת, שיקול הדעת לא מופעל היטב, ולכולנו יש עשרות רגעים כאלה ביום -- שלמרבה הצער, לא קשה למתבונן לזהות אותם ולנצל אותם. אחרי אורגזמה, ואצל נשים גם בעת משחק בפטמות, משתחרר הורמון משרה אהבה-קשר-אמון (מי שחשב שהוא נמנע מחומרים פסיכואקטיביים רק כי הוא לא שותה/מזריק/מעשן, שיחשוב שוב, ויקרא קצת על oxytocin). ניהול נכון של קצב שיחה, קצב נשימה ותנועות גוף מאפשר לפעמים "להשתלט" על השיחה ולהחליש את הביקורת של הצד השני. (ע"ע בגוגל: rapport, pacing and leading, presupposition).

רוב חוקי ההגנה הפסיכולוגית למיניהם רלוונטיים עד גיל 18; משהגעתם לגיל 18, הרשות נתונה לכל לבצע בכם מניפולוציות. לא שלפני גיל 18 ההגנה החוקית אפקטיבית במיוחד. הייתי רוצה לתת עצות "כיצד תתגוננ/י משוטפי מוח", אבל טכניקות ההתקפה רבות ומגוונות מכדי שאפשר יהיה לכתוב מדריך שכזה. ולמרות זאת,
(א) אם משהו בתפישת העולם משתנה אצלכם, נסו להבין בדיוק מתי ולמה זה קרה, מי עזר לזה לקרות, ומה יוצא לו מזה -- אפילו אם זה מרגיש כמו מעילה באמון (להיפך, במיוחד אם זה מרגיש כמו מעילה באמון !)
(ב) נסו להריץ זכרונות רלוונטיים מול עיניכם, מנקודת מבט של צופה בלתי-תלוי (כן, דרך עיניים של מישהו אחר; אפשר גם בשחור לבן; העיקר לא להיות חלק מהאירוע כשאתם נזכרים, למרות שאתם מככבים בו). שחקו עם הזווית, התאורה, הצבע.
(ג) שבו עם מישהו שאתם סומכים עליו ומכירים זמן רב, ושאלו אותו מה דעתו. אל תתווכחו ואל תסבירו. הקשיבו, הפנימו, אמרו תודה, תתווכחו עם עצמכם לבד אחר כך, שובו לבקש הבהרות, ואחרי כמה ימים של עיבוד, יהיה סביר אולי להגיב ולהמשיך את העניין כדו-שיח.

חלק גדול מהאנשים שמשתמשים בטכניקות "השתלטות" מהסוג הזה לא עושים את זה באופן מודע דווקא -- רובנו יודעים לקרוא באופן אינטואיטיבי רגשות מתוך הבעות פנים, ויש מי שיודע באופן אינטואיטיבי לזהות מצב "נגיש יותר" (שלא לומר "פגיע") מתוך שפת גוף והתנהגות. רוב האנשים הם אפילו לא אנשים שהקונצנזוס היה מגדיר "אנשים רעים". אבל "איש רע" אחד מספיק כדי לגרום הרבה מאוד נזקים.

הטריגר לכתוב את הפוסט הזה הוא הכתבה בידיעות אחרונות על אדון האור. ע"פ הכתבה, מדובר בכת ובעומד בראשה, שאימצו ריטואלים של בדסם. הטענה החוקית העקרית שאפשר להעלות (ואכן הועלתה, ולמיטב הבנתי היא הבסיס לכתבה) היא העובדה שחלק מהמגויסות לכת הן קטינות (ובפרט, השתתפותן באקטים מיניים בניגוד לחוק). כל זה נכון ויפה, ועשו הכתבים עבודת קודש בהכנת הכתבה.
אבל גם בני ובנות 19, 24, וגם 40 מצטרפים לכתות בניגוד לטובתם -- אפילו זו כת של זוג אחד, הוא בן-זוגם.

אף אחד לא שומר עליכם, ומגיל 18, אף אחד אפילו לא מתיימר לשמור עליכם. דעו את האויב. שמרו חייכם, שמרו בינתכם, שמרו נפשכם.