רוב הסיכויים שלא טעמת אף פעם ואסאבי אם לא ביקרת ביפן - לכל היותר "ואסאבי מערבי", שזה שם קוד יפני ל"חזרת עם צבע ירוק", אבל הטעם מאוד דומה.
מה שכן, גם ואסאבי אמיתי וגם מערבי מגרים בעיקר את האף, ולא את הלשון; כתוצאה מכך, הכאב של הואסאבי נעלם שניות בודדות לאחר הבליעה. בניגוד, לדוגמא, לג'ינג'ר (לא כבוש) או פלפל חריף, שמגרים את הלשון והחיך, ומרגישים אותם דקות ארוכות לאחר מכן. כן, חריפות זו תחושת כאב. לא, לא ידוע לי על קשר בין חיבה לאוכל חריף וחיבה לבדסם.
בבדסם, רוב הכאב שמוענק הוא דווקא מסוג פלפל של "הרבה זמן אחר כך", בעיקר מכיוון שהוא מגיע ממכות (או הצלפות, צביטות, לחץ, וכאלה). אבל גם פה יש ווסאבי - זרם חשמלי גורם לכאב שנעלם ברגע הפסקת הזרם*.
אז, מה אפשר להציע לכם? ווסאבי, או ג'ינג'ר?
שירים מומלצים בזמן קריאת הפוסט:
השמחות - בדרך הביתה (משם לקוחה הכותרת)
לזקנים שנולדו לפני 1980 - I sing the body electric מהסרט Fame.
לזקנים שנולדו לפני 1900 - I sing the body electric של וולט ויטמן (שלא קשור בכלל, אבל זה בסדר, גם אתם לא)
* בהנחה שהזרם לא גרם לנזק - גם זה יכול לקרות. אל תנסו לפני שלמדתם היטב את הנושא. בשום פנים לא להעביר זרם חשמלי דרך החזה - יש סכנה להפרעה לפעילות הלב. בשום פנים לא להעביר זרם דרך הראש - יש סכנה להפרעה לפעילות המוח. ככלל, עדיף להשאר מתחת למותניים. אם אין לכם תואר בהצטיינות בהנדסה ביו-חשמלית, קנו צעצועי חשמל ואל תנסו לבנות לבד - למרות המחיר הגבוה יחסית, זה עדיין זול ממצבה.
