מסדרונות השירותים החשאיים

שבוע שעבר החלטתי שאני צריך חופשת מולדת קצרה, וטסתי לפגוש את המלכה וכל החברה ב- MI5. למרבה הצער, מקום היה רק בטיסת אל-על, מה שאומר שתחושת הבית התחילה רק אחרי הנחיתה, ולא כמו ב British Airways, כבר בהמראה (על אף העובדה שרוב הנוסעים ישראלים גם בבריטיש). נו טוב, זה מה יש.

לונדון השתנתה קלות, מסתבר, וברור למה חווה אלברשטיין חזרה לארץ:
עדיין יש יותר סרטים -- אבל הם מגיעים באיחור אלא אם הם בריטיים; לא מעט סרטים מגיעים לאנגליה חודש עד חודשיים אחרי ישראל.
עדיין יש מוזיקה טובה -- במחירים אסטרונומיים, אבל בהחלט מוזיקה טובה.
טלוויזיה מצוינת -- אין על ה- BBC. צפיתי בפרק הסיום של Life On Mars, שהיא סדרת אקשן נטולת אקשן מהמשובחות שיש; אני חושב שמשדרים אותה ב- Yes לאחרונה. וגם לצפות ב- Dr. Who עושה טוב, סדרת המד"ב שנכנסת לעונה ה- 29 שלה עכשיו, ועדיין מוצלחת. למרבה הצער, גם שם יש קיצוצי תקציב שמובילים להרבה סדרות אוכל ושפץ ביתך, אבל עדיין, טלוויזיה מצוינת.
בלונדון אנשים יותר אדיבים -- יותר אדיבים מישראל, זה בטוח, אבל הרבה פחות אדיבים מאשר הם היו לפני 10 שנים. שמתי לב לזה מיד עם הגיעי, ובהתחלה חשבתי שזה פרץ נוסטולגיה; כידוע, הנוסטלגיה כבר לא מה שהייתה פעם. אבל בהתחשב בזה שתלונות על רעש, צפיפות, התנהגות כביש וכו' הופיעו בעיתון מדי יום, כולל סטטיסטיקה תומכת, כנראה שבכל זאת יש מן האוביקטיביות בהרגשה שלי.

כך שהיאוש נעשה יותר נוח. והיאוש מתגבר מהאסלאם הגובר באירופה - כן, ניתן להרגיש את זה מהליכה ברחוב. לא ב- West End או בשכונות יוקרה, אבל כן כשמתרחקים קצת. השמועות אומרות שבשאר אירופה המצב גרוע בהרבה.

אתם מבינים, אם כבר למות כמו כלב ולשלם מס הכנסה, אז עדיף בלונדון שם משלמים 22% מס הכנסה על שכר ממוצע של איש הייטק, ולא יותר מ- 40% לא משנה מה. ואם משלמים אגרה, אז לפחות מקבלים שידורי טלוויזיה מעולים נטולי פרסומות ולא הבדיחה שיש לנו בארץ שנקראת "ערוץ 1".

ויש דברים הרבה יותר משמעותיים - נראה ששר ההגנה הבריטי הולך להתפוטר בקרוב. העילה ? הוא אישר לחיילים הבריטים שנשבו ע"י האיראנים למכור את סיפורם לעיתון תמורת כסף. לא לקח לעצמו שום דבר (כמו שרי אוצר במדינות קיקיוניות במזרח התיכון). פשוט קיבל החלטה אומללה.
זאת ועוד - צ'רלס אינגרם, רס"ן לשעבר בצבא הוד מלכותה, ניסה והצליח לזכות במיליון ליס"ט ב"מי רוצה להיות מיליונר" הבריטי, ע"י השתלת מומחים משתעלים בקהל (משתעלים בזמן ובמקום הנכון, כמובן). הוא נתפס, הורשע, נקנס, נענש, אולץ לעזוב את הצבא, ופשט רגל כתוצאה מכך. אבל לא זה הסיפור המעניין. הסיפור המעניין הוא ששאר התושבים ממררים את חייו. השבוע הוא הורשע שוב בבית משפט, הפעם בתקיפה של ילד בן 13, שהשתעל בהפגנתיות בפניו של אינגראם בזמן ריצת הבוקר שלו (התקיפה, למי שתוהה, הסתכמה בלתפוס את הילד בחוזקה ולהגיד בטון מאיים "לא כדאי לך לעשות את זה עוד פעם, יהיה לך רע מאוד אם כן"). גם אני רוצה לחיות במקום כזה, שבו כמישהו מרמה, לא נותנים לו צ'פחה על הגב ואומרים "שיחקת אותה אחי !", אלא בדיוק להיפך.

ויש, כמובן, גם את עניין היחס הבריטי לסקס ולבדסם.
על זה בפוסט הבא.