בראשית היה חושך. ורוחי על פני מיים

[b]merry christmas

לכולם
לאלו שנהנים ואוהבים את החג הזה
לאלו שסתם אוהבים חום
לאלו שאוהבים מתנות

לאלו שלא צועקים.. אבל אני יהודי...
לכולכם, חג חם עם המון מתנות...
(כל אחד/ת לפי נטיותיו)

בצהריים צלצל היחפן.
"איפה?"
"בקריות"
"מה?"
הקפצתי לקטנה קרטונים מצומת ספרים. היא אורזת".
"לאן?"
"סיימתי להיום בדרך לנהריה".
"רעב?"
"ככה".
"תאסוף אותי מצבר. מכין לך לאפה עם שווארמה כבש כמו שאתה אוהב"
"לאן?"
"אליך".
"למה?"
"תפוזים".
"יורד גשם"
"ומה אני? עשוי מסבון?"
אז אספתי.
השווארמה חיכתה לי בשקית + קולה זירו.
הגענו. ירד גשם לסירוגין.
זרקתי בול עץ לאח.
היחפן הלך לפרדס.
לפני זמן, מצאתי שם עץ תפוזים בודד שהצליח לשלוח שורשים לשדרת האבוקדו. משם הוא משך לו מיים חופשי. התוצאה: תפוזי ענק מתוקים להפליא.
עץ בודד אחד.
כשחזר הביא עמו 15 ק"ג תפוזים.
הקפצתי אותו לשירות המוניות.
ופתאום חשבתי לעצמי שהערב לא מתוכנן לי ואני פתאום עם עצמי לבד עם לוז נקי עד מחר.
ישר מזגתי לי מרק עדשים רותח שהקטנה הכינה לי בשישי. הכנתי 4 טוסטים עם שום.
מזגתי וודקה עם מיץ תפוזים סחוט טרי מהעץ ההוא.
ומייד אני נכנס למצב אפרקדן מול האח והטי. וי

כעת, מצידי?
שיגיע המבול.

שבוע היתי בשטח.
שבוע שעבר במהירות האור.
האנדרנלין זורם והופ..עבר שבוע.
בלילה חזרתי.
אספתי כלבה מהקריות.
כבר בנבלה, היא נקשרה.
דלדו רוטט הוחדר לתוכה.
בתחנת הדלק נדהם המוכר לראותה מפוסקת ורוטטת.
ידיה קשורות אחרי המושב.
"גפירת, את פסידר?", שאל בחשש והיא חייכה וענתה "הכל בסדר, אל תדאג".
נסענו ולדעתי הוא חכך עם לצלצל לכחולים או לעזוב. מסתבר שעזב.
בלילה היא עברה לספייס פעמיים בגובה העיניים.. ובשלישית ריחפה באזור מאדים.

טוב.
מגיע לי אחרי שבוע כזה.
מה, לא?

הזמן, היום 05,00. הלילה גווע וחושך על פני המיים.
גם בחושך הזה ניתן להבחין בכמויות הענק של הדגים מרעידים, ממתינים בציפיה משהו. אולי לאוכל.
מוש הדייג מחייך אלי מבעד לחליפת המיים הצהובה שלו.
ביד מיומנת הוא זורק רשת.
הדגים מרשרשים את המיים ונפוצים בבהלה. אדוות מיים שחורים מעידות על כך.
מוש מעלה במיומנות את הרשת עם 14 ק"ג מושטים בריאים, מקפצים בגודל בינוני.
כאחראי על מדגה הקיבוץ, הוא יודע בדיוק איפה ומה להוציא.
מהרשת הם מרעידים בפראות לתוך שקית ניילון גדולה, כתומה ועבה.
על השקית כתוב: עיריית ת"א -יפו (בחסות כלבה, עובדת עיריית ת"א).
"יאללה, יה חולה", הוא מאנפף לעברי, "קח ותיהיה לי בריא".
אני מעמיס לבגאז' ומוש זורק לי: "היום אני עסוק. אתה חייב לי ארוחה".
אני מניע ויצא משביל העפר של בריכות הדגים. נוהג ומקלל בליבי את מייקל הנהג, הטייס והיחפן שהחליטו שהיום הם באים לאכול דגים.
מבעד לחלונות הרכב האפופות טל, מתחילה להבציע שמש אפורה, המעידה על יום סגריר. הכיוון: מסעדת לחם ודגים בעכו.


---------------------

הזמן- אתמול, 05:00 יום שבת.
היחפן צילצל: "תזיז תתחת, הולכים לצלול וכבר מאוחר". "אני לא זז מהמיטה", אני משיב לו, "בדיוק עכשיו נכנסתי למיטה". "אז? לא נביא לוקוסים?", "לא, השבוע הם נחים. שבוע הבא נראה להם מאיפה משתין החץ".
היחפן הבין שאני תקיף, שתק וסגר.
ברור שבשקט זה לא עבר. וכך, אח"הצ של שבת התקיימה שיחת ועידה, בה נוכחו המשוחחים לדעת שאין ארוחת דגים מסורתית של מוצ"ש.
"טוב", הם פסקו פה אחד, "סחתין עליך ועל הזיונים, אבל אנחנו לא מוותרים. מחר בערב אצלך. תכין מושטים".
הועידה פסקה את שלה. ואני? אנא באתי?
צלצלתי למוש. איש הדגים של הקיבוץ. מוש לא יכול היה להתפנות אלא היום ב04:30, שאז הוא יוצא למדגה.
"סוחתו הקיבוצניקים הללו", קיללתי ובארבע בבוקר היום, הנעתי ונסעתי אליו.

----------------------------

הזמן - היום. 07:45 מסעדת לחם ודגים.
הפועל של הבעלים, כבר המתין לי. חצי שעה והדגים נקיים, שטופים ומוכנים לנסיעה הביתה.

אז זהו.
הערב דגים על הגריל משוחים בחמאה , שום וזעתר.
ירקות טריים עם גבינת פטה כבשים מלוחה עדין ושמן זית.
10 בקבוקי בירה מילר דראפט.
2 בקבוקי יין אדום מרלו. רמה"ג.
1 עראק זחלוואי, לבנוני אורגינל.
ו- 12 ק"ג דגי מושט.
תשאלו איפה נפלו 2 ק""ג?
נשארו במסעדה תמורת הניקוי.

נ.ב
יהיה גם הרבה אבוקדו חתוך לקוביות.
באחריות הטייס.
הלימונים מהעץ.

הגיע תנור העץ הגדול. עשוי ברזל צבוע שחור מט. העמדתי אותו באמצע הסלון. בראשון תוקם הארובה .
בינתיים ערמתי גזעי זית ואבוקדו, תפוז ומנדרינות לבערה ריחנית.
הולך להיות חורף מריח וחם.

קפצנו לראות את הנכס של הקטנה.
היחפן יעשה לה ארונות מטבח, פלדלת וארון שינה.
הטייס יכין לה מתקן מדורג ועדניות עליו לכניסה.
אני מוניתי להתקין לה מצלמה אלחוטית אנפרא אדום בכניסה, טי וי 32" (LCD) ודיינו.
כמו כן הוחלט ברוב דעותיה המוחלט, על בניית תוספת של 40 מ"ר כיחידת דיור להשכרה.

הקטנה הביעה שביעות רצון ולאות תודה באה לאכול חומוס תוצרת בית (אני אלוף בעניין), ואפילו "הסכימה", אם אני אזמינה, להיות נוכחת בסשן לאחת הכלבות.

הונילית הזו יותר שולטת ממה שהיא מוכנה להעיד על עצמה ולהודות.

:))

איזה יום.
הנבלה טסה בין אבנים בחברון למהמורות דרכים, כאילו היא מנימום קאדילק 4X4.
אוכלת את העפר, סלעים ואת הכבישים, כאילו הם אוטוסטרדה בגרמניה.
ועד לחצר הבית.
האנדרנלין עוד זורם בדם.

כמה מתאים היה עכשיו טוסיק לסשן אותו בגדול.

😄

כשהייתי בקפה הראשון, צילצל הטייס.
"אין הרבה רוח", אמר, "נגמור את הריסוס?".
ממש לא בא לי. אז עניתי לו שיתן לסיים את הקפה.
סיימתי אחרי שעתיים ואז כבר היתה מזרחית חזקה. כשיש רוח. לא מרססים.
צלצלתי: "צ'מע", אמרתי, "עכשיו רוח". "כן" הוא נאנח, "חשבתי לסיים מה שהתחלנו אתמול".
אתמול הגעתי מוקדם. בסביבות שלוש אחה"צ. הטייס רצה לרסס ואני נהגתי בטרקטור בשבילי האבוקדו. שלא תחשבו שזה רע. אתה יושב על ההגה. הטרקטור מפמפם קלות וזוחל לאט. הטייס מאחור עם צינור ריסוס המחובר למיכל. מרסס למוות את צמחיית הבר הגדלה פרא בשבילי מטע האבוקדו. וכשאתה על ההגה. בסבך האבוקדו. כששורות,שורות של עצים מסתירות לך את הסוף. המחשבות זוחלות לאט. וככה, על סיגריה והגה ביד. יש המון זמן למחשבות בניחותא. אז ריססנו אתמול עד רדת החשכה.
אבל היום? לא בא לי.
"טוב", אמר הטייס, אחרי אתנחתא קלה, "אני בא לקפה".
"תבוא", עניתי והלכתי להרתיח את המיים.
הטייס כבר מזמן לא בחיל האוויר. פעם, פעם, הוא היה בצוות חימוש מטוסי האף 18. פעם. פעם היה בריון אמיתי.היום רק בריון שעל קסקט הטייסת הוא לא מוותר לרגע.
גם על מכונית הסוברו שלו יש את סמל הטייסת..
את השיער השופע החליפה קרחת נוצצת.
וימיו כחקלאי, גבו ממנו בעית גב לא קלה.
אבל הניצוץ בעיניים נותר כפי שהיה ואין יום, שהוא לא מציין באיזה סיפור את ימי הטייסת. איך קראו לו לחזור בעת רגילה, כי אי אפשר היה לשחרר ברגי מיכל דלק נתיק שהוא סגר ביד. הוא בא, לחץ ושחרר.איך היו שרים: טיסו, טיסו (שעון שוויצרי), טיסו, טיסו, טיסות לילה ועובדים בטירוף.
וככה הוא בא עם פרוספט ביד וקסקט הטייסת כרגיל על ראשו.
"עזוב קפה", צעק לי כדרכו לדבר, "הולכים למיטה".
"הלווו, התחרפנת, אתה ואני למיטה ועוד בתשע בבוקר?"
"יש מיטה מיוטחדת שעושה מסג'ים. זה בחינם. אנדיאמו, הולכים. שחרר נתיקים (הנה הטייסת) ובא נמריא. בדרך כשנגררתי לרכב, נדחף לידיי הפרוספקט של מיטת הפלא שעושה איזה 5 טיפולים סיניים בעת ועונה אחת וזה בחינם. זה ממריץ את הדם, פותח סתימות, משחרר חוליות וממיס צלוליטוס, ויש עוד כמה הפתעות.
וככה נחטפתי בבוקר שישי למיטת המסאג'ים.
לא רציתי ליפול לבד. אז צלצלתי ליחפן ולקטנה, שיהיו מוכנים להיחטף.
רוטנים ומקללים את מר גורלם הם נדחפו לרכב.
הגענו. זה מול לב המפרץ ליד איזה בר שנראה לי כמו בית זונות לשעות ליל מאחרת.
באולם רחב ידיים המתינו 40 מיטות. 2 מטפלות צעירות בחלוק לבן ומטפל אחד רומני.
קיבלנו הסבר קצר על החברה שמבכרת שתגיע אפילו ל-200 טיפולים, ובלבד שהמיטה תמכור את עצמה.
במיטה יש גלגלת מחוממת ל60- מעלות צלזיוס בצל והיא נעה לאורך עמוד השידרה. מתרוממת בנקודות חיבור החוליות ובאזורי אקופנטורה ולוחצת כהוגן.
על בטנך או חזך מונח מלבן דמוי קרטון ביצים הפוך, כשעליו מחוברות נורות לבנות ואדומות שמשדרות לך גם חום ב-60 מעלות בצל פלוס גלי אנפרא אדום.
כולם שתו מיים לפני הטיפול שמייבש את הגוף, ככה מסתבר, ונשכבו.
אני החלטתי להיות המטפל. הפעלתי להם את המיטות, תפסתי כיסא וישבתי מולם.
המיטות נכנסו לעבודה. הגלגלת החלה לעבוד. ההתחלה היא בבסיס הגב. איזור חוליות ארבע וחמש. והיא לוחצת חזק. ממש חזק ולאט.
כולם, אבל כולם נאנקו בכאב ואני התחלתי להנות מהסשן.
לקטנה העברתי את האנפרא לאזור שיפולי הבטן.
לטייס הנחתי באזור הוואבוס. ליחפן בכיוון הפטמות.
מי שצעק לי: איי זה שורף? לחצתי את הנורות ביתר שאת לכיוון הנכון.
לאט לאט, הם החלו להנות.
הטייס והקטנה? היו כמעט בספייס.
היחפן שיחק אותה אדיש, אבל היה בנירוונה.
הסשן נגמר אחרי 3/4 שעה.
"פרייר", הם אמרו לי. למה לא נשכבת?
לך תסביר להם.

להתראות במיטה הבאה.
מחר נלך לרסס.

בחורף שעבר בניתי כלוב של זכוכית. כזה שניתן להציבו בחצר הבית.
הוא מונח על קרקעית ספוג מוקצף גומי וקשיח.
קירות וגג הכלוב, כאמור מזכוכית עבה מחוסנת.
יש בו מצלמה קטנה אלחוטית, אינפרא אדום.
מול הכלוב יש פרוז'קטור קטן. שלעיתים אני מכוונו אל ארובות השמיים להביט במטחים הניטחים מטה.

הרעיון: בעת סערת גשם, ברקים ורעמים בעיקר, להותיר בו את הכלבה עירומה חשופה לברקים, רעם ורעידות הרעמים והגשם שניתך.

אלא מאי?, עד שסיימתי כמעט ועבר לו החורף.

כעת החורף ממשמש ובא.

ואני כבר חוכך ידיים..

גשם גשם, בוא.

השטן עובד על כולם ...
דירה מסודרת ומושקעת בערב , בחושך ..
ביום נתגלתה כקשישה שעברה טיפול קוסמטי...
ניחא...
השטן הבטיח מזגן ,קרמיקה וארונות מטבח ..
אז התרצתי והפסקתי להתלונן בקול (בשקט בשקט אני ממשיכה)...עכשו נמתין למימוש ...
ואכן , השטן זקוק בדחיפות לפרגית צעירה , מועמדות מתאימות מוזמנות להיבחן אצלי.
המתאימה אפילו תוזמן לנקות לי את הדירה החדשה.
😄
---------------------------------------

הפוסט הנ"ל נכתב על ידי הקטנה.
היא הגיעה, קראה ודרשה לכתוב פוסט.
----------------------------------------
לתובנה הכללית?, הקטנה היא וינילית לחלוטין.
כזו שמתגלגלת מצחוק כשהיא נוגעת בפלוגר ושואלת: תגיד, אתה באמת מצליף? ולתשובה החיובית, היא עושה פרצוף כאוב ופולטת: אוו ויי, ומתגלגלת מצחוק.
כזו שיום אחד נטלה את שוט הרכיבה בידה, זרקה לעברי את במבוק הקיין, התייצבה בעמדת סייף, כיוונה ואמרה בצהלה: אנגארד... נראה אותך שולט על זה...
ברור שאתה לא יכול להיות אדיש ומתגלגל מצחוק.
דוגמית נוספת? היום היא באה בטענות . "צ'מע", היא אומרת לי איך שהיא נכנסת לזולה, "כואב לי הראש, הפרעתם לי לישון".
"הפרענו?", אני תמה. "כן", קודם החבר שלי צלצל, אח"כ אתה וכשכבר נרדמתי?, בא לי מישהו גדול בחלום והפריע לי לי לישון. עכשיו תעשה לי קפה כשאני כותבת לך פוסט".
זו הקטנה.