בראשית היה חושך. ורוחי על פני מיים

נרשמו 3 כלבות

וחתולה אחת גם

:)

בינתיים נרשמו 3 נשלטות/כלבות לקבלת טיפול.
נותרו 4 מקומות
ודיי.

דרושים:
עבדים לביצוע מטלות בסשן.
שולטות/ים כנ"ל.


הרעיון קרם לו עור וגידים.

הזדרזו פן תאחרו

ההרשמה בפניות אלי לפרטי.
אין מנוי זהב?
תשקיעו בחד פעמי (כלובי מחכך ידיים בהנאה) יה קמצנים.. :)

מעניין.
היה לי ליל שימורים.
מיליון וארבע סיבות.
התהפכתי במיטה.
בשש נרדמתי (כנראה).
הקטנה הגיעה בשבע להכין לי קפה, כיסתה את שרידי והודיעה שאני אאחר לאן שאאחר.
בשמונה קמתי, כמו חדש.
ואז שמתי לב, שצרת רבים נחמת טיפשים.
אבל בכל זאת, זו נחמה פורטא.
קרי? ישנן כאן עוד רבות וטובות שסובלות בשקט כך לילה בלילה.
לכן, הנני להכריז על סשן ליל שימורים.

יתכנסו ויבואו כל סובלי נדודי, חוסר שינה, הפרעות בשנת הלילה האמיתיים לחצרי.

כל אחת תקבל רגיעון ב22,00
כוסית יין.
מיטה, מצעים ושמיכות.
מי שלא תירדם תוך שעה, תיקשר אל הצלב למנת מלקות הגונה.
תקבל כדור שינה ותשלח למיטה.
והיה ותוך שעה היא שוב לא תירדם?
תיקשר למיטה שם ימתינו לה מצבטים שונים ופולסים חשמליים.
וכך הלאה (לא כאן המקום לפרט).

נרדמת?
שנתך לא תופרע ותישמר עד הבוקר.
בבוקר תעורי לכוס קפה. לחמניה וקוראסון.

לשם כך דרושים: עבדי לילה (משמרת אחת)
אדוני וגבירות ביצוע (משמרת אחת)

כלבות, מתחלפות ובקיצור פצייינטיות?
להירשם כאן.

הביצוע: ברגע שנגיע לתפוסה של 7 מיטות.
למה שבע?
ככה.

ההרשמה נפתחת מעכשיו, כולל פרסונל.

הערה: אנשי פרסונל יגיעו עם השוטים והמצבטים שלהם.

אווירה, פיקוח, ניהול, יין, קפה, קוראסון ולחמניות.
עלי.

שמעתי היום שבערד יש המון דירות פנויות
שמעתי שבערד, 10 אנשים היו לוקחים בהליכה את הבחירות.
שמעתי שהעיר בסופו של יום תכוסה במדבר.

אז למה לא תקום קהיליית BDSM במקום?
תבחר לה ראש עיר.
תבנה מוסדות ציבור.
כולכם או רובכם תזרמו לשם.
ואני?

אני בעדה, בעאדה חיפה.
כאן עם התה העוגיות.

ועוד כמה כלבות..

ודי

אני לא ממש חולה על צעירות.
ז'תומרת, יש להן גוף וכאלה..
נראות טוב וכאלה.
אבל...
אבל, אין לי סבלנות לליהוגי השטויות שיוצאות מפיהן.
הן משוכנעות שהן מפרות רעיונות מדהימים לאוויר,
ולי אין סבלנות אפילו, להקשיב, לשתוק ולעבור הלאה.
נכון, כל אחת יכולה לחפש את דרכה. כל אחת יכולה להתמסר לעצמה ומשם לאדונה.

כל מי שרוצה כמובן.

אבל, 18 עד 25 ..
אין לי הרבה סבלנות עבורן.
רובן נשים עם נפש של גולם.
אתה רואה מבעד לגולם את כנפי הפרפר הנשיות.
אבל הן עדין עטופות ברשתית חוסר הניסיון והצעירות.
פעם זה משך לי.
לבקע את המעטת מסביב.
לשחרר את הגולם (לא את ווילי)
אבל..
זה היה לזמן קצר.


וזו הסיבה שלא התייחסתי ממש ל"נעלמת" מהקריות.
ז'תומרת, שוחחנו מעט במסן ובפון.נעלמת כי אין לי צל של מושג איך היא.
ותמיד התעצלתי לעבור איתה הלאה.
לקבוע.

להתחיל באילוף.

ברור לי שאני לא בענייני שוגר דאדי.
אז שאלת אותה בתחילה: תגידי? שמת לב לגילי?
ענתה מה שענתה ובכללי זה אמר: יודעת, אב אותי לא מעניין בן כמה אתה.
עניתי: בסדר, ולא מצאתי לי זמן להלאה.

אתמול העבירה לי SMS : "נו? מה יהיה?,

אז צלצלתי.
קבעתי איתה להיום.

וכבר לא בא לי על היום.

נראה לי?
שאדחה למחר.

דעתכם בנדון?

רצינו ללכת לפאב. המרנו את הרצון בנס על חלב בדניאל.
חזרנו.
הקטנה הכריזה שהיא נשאר כאן והלכה לישון.
הקרימינולגית וחברתה החליטו לעשות סיאנס.
מייקל פרש לישון בביתו.
אני צפיתי בכולם.
הסיאנס העלה רוח של ילד.
הילד היה כעוס.
אז הן הפסיקו, הפכו את הכוס וכיבו את הנר.
לא לפני שנפרדו ממנו .
הלכתי לישון.
בחוץ ילל תן פצוע.
הרגיש לי משהו לא רגוע.
אז הדלקתי נר.
אור הנרות עושה לי טוב על הנשמה.
ולא רק בסשן.
לילה טוב לכולכם.

קודם משו על הקטנה. היא לא ממש בסרט, אבל נהנית להכיר כאן (אצלי), דמויות מהסרט. מאסטרים, דומיות, כלבות וכו'. היא מכירה, מגישה להם קפה. מבשלת חבל על הזמן, מנקה והולכת הביתה. ויש, יש לה את הצד הנשי הנחשי. היא מקשיבה, צוחקת וברגע לא צפוי, יורה את נשיכת ההכשה הקטנה שלה. ואתה, שלא מוכן לזה. מתגלגל מצחוק.

דוגמא?
הבוקר לפני כשעה הגיעה הקטנה לבקר.
"יאללה קום, בוא ניסע לנהריה לשתות קפה", זרקה עלי חולצה שהורידה לי מחבל הכביסה.
טוב קמתי וגיליתי שהיא מציצה לאתר .

"תכתוב משו, שאתה תהיה ראשון ברשימת הבלוגים", אמרה.
"מה כבר אכתוב?"
"לא חשוב, משו, העיקר שתהיה ראשון".
אז כתבתי.

היא הציצה מעבר לכתפי, חייכה, הנידה את ראשה בחיוב ווהכישה:
"צייתן..יפה.."

ואני התגלגלתי מצחוק
הנחששש

תביאו לי מיים דחוף ואופטלגין לשתיה..
סעמאק

"בוא" , אמר לי היחפן ופתח את הדלת של השבי הכסופה.
"מה בוא?", נהמתי קלות ממרומי המחשב, מציץ בו דרך החלון הפתוח לעץ התפוזים.
"עזוב אותך משטויות היום, אנשים יחיו טוב יותר בלי שיקראו צרות. יאללה תרים ת'תחת ובוא".
טוב, כשמאיימים עלי ככה? אני בא. וכי יש לי ברירה?. אז באתי.
"לאן"?
"לפגוש את סיומה צ'יק צ'אק".
סיומה, הוא איש עסקים מעפולה, שגומר עניינים בצ'יק צ'אק. אין לו זמן לשטויות. סוגר בגדול וחותך. הפרטים הקטנים? בשביל זה יש עורכי דינים שיריבו ביניהם.
"עזוב. לא ב-ז' שלי לסוע לעפולה".
אבל היחפן כבר הפליג עם השבי ואני נחטפתי.
חשבתי לרגע לזנק מהרכב בגלגול צניחה לשביל העפר, אבל נזכרתי במעדני מזרע, עם הסטיקים הלבנים העסיסיים שלהם. ובמלצרית הכוסית שהבטחתי לה לחזור ולחטוף אותה לפני שנה. והבטחות? מקיימים, לא?
נסענו. ברדיו שרו סימון וגרפונקל את גרין וולי בשתי קולות.
"אין, אין עליהם", תופף היחפן עם האצבעות על ההגה, "אפילו היום אין".
סיומה צ'יק צ'אק חיכה במזרע.
"תגיד" הוא נהם קלות "מה נראה לך יותר? פאב או סבן אילוון?"
"לי? דווקא תתאים פטרוזילה"
"אסטאף מין יה פאקוי (עזוב אותי במנוחה), מהשטויות שלך", התקשח לי סיומה.
"אני בלי חצי קילו לבן מדיום, על האש ו150 גר' וודקה קפואה? לא יכול לחשוב", התגוננתי.
"רצית לדרום? לא?" אנפף לי היחפן בשקט, "יאללה אני בעד פיצוציה, ניקח ביחד דירה ואני חודשיים איתך ואחרי כן? נראה".
"שמע" אומר לי צ'יק צ'אק, "תניע את הנבלה וסע למצפה. יש לי שם 1000 מ"ר פנוי. מעל הסופר במרכז. תבדוק ותראה אם בא לך פאב. כן? תכין לי תקציב בניה ותקציב הפעלה. לא? תן לי תקציב לפיצוציה. סגור?" והוא אותת למלצרית להגיע.
"צ'מעו שניכם", אני מחרחר וסורק את המקום בעיין בלתי מזוינת, היכן הכוסית ההיא. "אני לא משקיע בכלום ואין לי ז' לפאב עם שיכורי לילה. כבר הייתי בסרט הזה בתל אביב, היה נחמד. תודה, לא".
"פיצוציה", מאנפף לי היחפן. "תגיד כן ואני בונה לך".
"לא משקיע כלום".
"מה פתאום שותף. קח משכורת יפה ואחוזים"
"נו, סגרנו?", מתחיל להתרגז צ'יק צ'אק. "תראו אותו" הוא פונה לדני, "מגישים לו אוכל לפה והוא לא אוכל", היחפן מרגיע אותו במבט ומביט בי בשאלה.
"נראה" אני עונה, "אבנה תקציב לשלוש משמרות. ונראה".
המלצרית הגיעה.
הכוסית ההיא כבר מזמן לא שם.
הנוכחית דווקא נחמדה, כזו עם חיוך של "אההה , אני מטומטמת". כזו שסיימה כיתה ג' בהצטיינות וקיבלה תעודת: הנ"ל ביקרה בבית ספרנו.
היא קיבלה את ההזמנה וביקשה בהזדמנות את הפון אולי תרצה לעבור למרכז ואולי תוכל להיעזר בנו.
נתתי לה את הסלולרי של איש האבטחה בישוב.
שתטריד אותו.
הסטייקים, הגיעו וכצפוי, היו סוף הדרך.
הוודקה הגיעה ישר מהרכב של סיומה.היחפן לא שתה יותר מכוסית או שתיים.
סיומקה ואני נאלצנו לחסל את הבקבוק לבד.
הבן זונה? יודע לשתות, אין מה לדבר.
טוב. הוא אומנם היה בן שנה כשהגיע לארץ מריגה, עיר אבותינו. אבל רוסי זה רוסי.
עושה פרצוף של תרופה וגומר על בקבוק.
בדרך חזרה?
שרתי בשתי קולות, לא זוכר על מה.
דני תופף על ההגה בשתי אצבעות.
ועכשיו?
ראבוטה, עבודה.
מי תקע את עפולה באמצע החור של כביש הסרגל.
לא יכלו להזיז אותה לצפון?

אני בוודקה, לא נוגע יותר.

פתאום התחיל החורף. בשלוש אחה"צ התקדרו העננים, הרעמים התחילו לנבוח ועצי הפרי נראו קצת שפופים.

צלצלתי ליחפן.
"בא נברח מהחורף" אמרתי.
"אפריקה?", הוא שאל ברצינות.
"עזוב אותי מאפריקה, משו בדרום. ביום חם יותר ויבש, ככה עד יעבור זעם או החשק, מה שבא יותר מוקדם".
"פיצוציה?" הוא שאל.
"תגיד לי אתה בהתקף פיגור קל?".
"פיצוציה, במצפה רימון", הוא ענה בהרהור.

הממממממממ
המממ
וואלה?

חושבים.