אחרי תלאות רבות
דיונים אין סופיים
התלבטות
ולצערי גם לא מעט השפלות ( מצד המנהלים)
הבן המקסים שלי יוצא היום לאנטלנטה לייצג את המדינה בתחרות הרובוטיקה
התחרות תתקיים בימי חמישי ושישי
מעבר לתחרות הוא יוצא גם לנפוש קצת.
לצערי המנהלים לא חשבו לנכון לממן לו אוכל וזאת למרות שהוא יוצא לתחרות מטעמם כמובן.
אחרי מאבקים השגנו מימון לפחות לארוחות שבת
מעבר לזה המזוודה סוחבת את שאר האוכל.
העיקר שהוא מצפה לנסיעה והולך לעבור חויה מותחת ומהנה בתחרות.
אני סומכת עליו ויודעת שהוא יעשה הכל לייצג את המדינה בכבוד ולהביא לנו הישג מרשים כמו שעשה בארץ.
כמו האמא הטיפוסית, כולי מתרגשת, דואגת וכבר מתגעגעת.
(בשקט בשקט מנגבת דימעה חוצפנית)
שולחת לו את בירכת הדרך בצירוף נשיקה ובהצלחה.
(עידכונים על התחרות יבואו בהמשך...)
יום קסום לכולם.
הכל התחיל בקליק
מרד ליום אחדאט אט מרגישה את גלי העייפות משתלטים עלי
אני יכולה להחזיק עוד רבע שעה
אבל אם אטייל פה עוד קצת אפול לשינה ואפספס את אוננות הלילה שאני לא מוכנה לוותר עליה
והלילה אני חמה
המילים שלך הלהיטו כל איבר בתוכי
מפלי מאיים להתפרץ ולשטוף איתו את כל הבערה שבתוכי.
כבר עמדתי לקום ולשקוע בעינוגי
ופתאום הודעה אדומה
המוען: שולט לא מוכר
שכתב לי רק משפט אחד:
"לפחות הניק הכי יפה הוא שלך ;)"
אחרי המשפט הזה אני גם חמה וגם אדומה
וכמובן לא מפסיקה לנגן את המנגינה
לילה טוב חם ומלא עינוגים.
המארח את חמותו בליל הסדר זכאי לתואר אצולה:
אירוח לליל הסדר בלבד = צדיק
אירוח ל- 4 הימים הראשונים = קורבן פסח
אירוח לכל הפסח = שאהיד
😄
ומי אתם?
הפסח הזה הוא ספורט לרגליים
קמים מקדם וכשאני כותבת מקדם אני מתכוונת ל- 5 בבוקר, כי ב-6 אנחנו כבר קשורים ברכב ולדרך, מעמיסים אוכל ויוצאים לחרוש נחל בצפון.
אחרי כמה שעות טובות של צעידה, כשהשמש כבר יוקדת בשמיים
מחפשים חורשה מוצלת כמובן עם ספסלי ישיבה מעץ.
פורשים מפה ויאללה לקיום מצות קרבן פסח ישירות על האש.
איזה בשרים עולים לקרבן...
רק מלהריח את המינגולים של הגברים שלי +עוד כמה חברים מסייעים, נוזל כבר ריר
אני אמונה על חיתוך הירקות ובין לבין נותנת פקודות לאחרות,
מה לחתוך, איך לסדר את הסלטים איפה לפזר את החמוצים ובכלל סדר ואירגון זו אני.
בולסים בלי חשבון ומרוב בשר אפילו לא צריך מצות לסתימת הרעב.
הגברים רכונים לטורניר שש בש
הנשים מרכלות כרגיל
והקטנים בראשות השולטת המתוקה שלי חורשים את השטח ומוצאים כל מיני " אוצרות"
היא כמובן גם אירגנה להם חפש את המטמון ועוד תעסוקות, אין עליה.
עוברות שעתיים של רביצה דובית
אחד החבר'ה מציע שלקינוח נעשה עוד פיסת נחל רגלית
בתמורה הוא חוטף נעל שרק במקרה לא פגעה לו בראש.
(זה הפך טרנד זריקת הנעליים)
מעמיסים על הרכב
יאללה אנו בדרך חזרה.
צריך להספיק עוד להתקלח ולרוקן את הסלים
להתכונן לטיול של מחר
ובין לבין לטבוע במטבח בתוך המחבת עם השמן
כי בני הבית לא יוותרו על המצברייט המסורתי לארוחת ערב.
( כן אוהבים לאכול אצלינו)
איזה חג
מלא ספורט לרגליים
בשר, שמן ומחר תהיה גם טבילה במים.
מקוה שגם אתם נהנים ובין השאר נסחטים
חג שמייח ידידים
:))
אני חפשיה
השתחררתי...
פרטים בפוסט הקודם....
אני עוד לא מאמינה שהכל מאחורי
זהו נגמר
היה מאתגר
היה קשה
היו רגעי צחוקים
רגעים של עינוגים
רגעים מלאי כעס
רגעים שהרגשתי שאני לא יוכלה לעמוד בזה יותר
ובכל זאת קיבלתי עידוד והמשכתי
לא היתה ברירה רציתי להוכיח שאני יכולה.
זהו
היום הכל מאחורי
מרגישה קצת עצב שהחויה הסתיימה
מצד שני תחושה של הקלה
מה עושים ברגעים כאלו?
על מה חושבים?
על כך שלקראת חג החירות גם אני חופשיה
אין יותר התמסרות אין יותר שיעבוד אין יותר משימות
חופש
V
V
V
V
V
מקירצופים ונקיונות ( הלוווו זה לא שיחרור מאדון שלי למה חשבתם ככה 😄
ולכל האורחים והמבקרים בבלוגי
חג שמח מלא חום ואהבה
שלכם
מנגינה
רשימת אנשי הקשר שלי בפון מונה לפחות 40 איש
מתוכם אנשים הקשורים לעבודה
חברים מהקהילה שאני מנהלת
וכמובן חברים מהכלוב שחלקם גם מכירים אותי
לקראת החג כתבתי מיסרון כללי שיתאים לכולם
שלחתי הודעה גורפת לכל אנשי הקשר שלי
עם חלקם לא דיברתי כמעט שנה
חלק מהם נמצאים ברשימה אבל אני בכלל לא בקשר איתם
יש אפילו כמה שולטים שאני כועסת עליהם ובכל זאת הם נישארו ברשימה שלי
כולם קיבלו חג שמח מלא חום הנאה ואהבה
מאותו רגע הפון שלי עבד פול טיים גו'ב
קיבלתי מלא מיסרונים בחזרה
פתאום התחדשו קשרים מהעבר
היו גם כמה שיחות טלפון מרגשות
לידיד ותיק שחידש את הקשר הבטחתי לבוא לבקר בביתו החדש
ידיד אחר שהוא ערבי משפרעם חייב אותי לבוא לשחיטת כבש
היתה גם שיחה מחברת ילדות שלי שלא היינו בקשר כבר 5 שנים
עוד הודעת חג שמח
ועוד אחת
ואני כמו רומניה מצויה מסמנת מי החזיר מיסרון ומי בחר להתעלם
ואם לא ידעתם רומנים אוהבים להתחשבן ובגדול....
ככה עבר לי כל אחה"צ, במקום לנקות ישבתי עם פנקס פתוח ועריכת חשבונות
אחחחח
אני אראה להם לכל המתעלמים
קיבלו נקודה ארומה גדולה ליד שמם
הם לא יזכו לשמוע ממני יותר
אבל
מכיון שאני לא רומניה אסלית ובכל זאת נולדתי כצברית
תעבור שנה
הכל ישכח
ושוב כולם יקבלו את הברכה הקבועה
מה לעשות
כזו אני
מנגינה שסולחת
שיהיה לילה מלא רק בחשבונות טובים.
אני אעלה את זה שוב ושוב כדי שכולם יראו את גודל הניצול והעוולה
פרטים בפוסט הקודם.
זהו
הגיעו מים עד נפש
סבלתי בשקט את העוולות את ההשפלות
אבל לכל דבר יש גבול.
אני מעלה פה הכל כי מרגישה צורך לפרוק את כל מה שיושב בתוכי
וכל תגובה תתקבל בברכה אני זקוקה לזה:
---
סיפרתי לכם באושר גדול איך הגברים שלי קטפו את המקום הראשון בתחרות הרובוטיקה הארצית.
בהחלט כבוד גדול
וכמובן זכות גדולה לייצג את המדינה בתחרות העולמית באטלנטה.
איזו התרגשות אפפה אותם ואני מפרגנת ושמחה איתם.
התחרות התקיימה מטעם מקום העבודה של בעלי.
כעבור שבוע נודע לי שהמנהלים החליטו שבעלי " לא נחוץ" בתחרות בחו"ל ולכן הוא לא יצטרף למשלחת מהארץ.
במקומו מוציאים עובד אחר שכלל לא השתתף בתחרות!
למה?
למנהל לא היתה תשובה ברורה להגיד לי פשוט אותו עובד חיוני וזהו.
קשה לי לתאר את מה שעבר על בעלי בעקבות " הבשורה"
ואני איתו ממורמרת ולא מבינה איך במקום להעריך את העבודה שעשה ואת זה שהיה ראש הקבוצה בתחרות והוביל לניצחון, החליטו שהוא לא חיוני וחבל " לבזלז" עליו כסף ולהוציאו לחו"ל.
בכל אותו זמן ברור כמובן שבני חייב לצאת לתחרות בחו"ל מכיון שהוא זה שבעצם הנהיג את הרובוט ואף אחד בלעדיו לא יודע להוביל את הרובוט המיוחד.
שמחתי שלפחות בני ייצג את המדינה בכבוד.
העניינים נרגעו ובלית ברירה השלמנו עם המצב.
בני עסוק בהכנות לקראת היציאה.
בדיקת דרכון, ויזה וכמובן התרגשות.
יחד איתו יוצאת עוד קבוצת נערים שהשתתפה בתחרות.
בהנהלה החליטו להפריד את בני ועובד נוסף משאר הנערים.
בעוד שכולם יתארחו בבית מלון ויזכו גם לטיול, בני והועובד הנוסף יצאו לתחרות וישובו מיד אחרי זה לארץ. עליהם לא צריך להוציא כסף לטיול הם לא ממש שייכים למקום העבודה אז למה " לבזבז" כספים גם עליהם.
זה לא משנה שבני נהג הרובוט היה אחד מעמודי התווך שהביא את הניצחון הזה,
למה לפרגן למה להעריך כשאפשר לחסוך עלויות על חשבונו?
אתמול הגיעה הבשורה ששברה את גב הגמל.
מקום העבודה לא מתכוון לממן לבני ולעובד הנוסף אוכל והם יאלצו לסחוב קופסאות שימורים מהארץ.
או לקבל כסף ממקום העבודה ולקנות אוכל בחו"ל.
אין שום אפשרות לקנות במקום הזה אוכל, הסופר הכי קרוב הוא במרחק של יותר משעה וחצי נסיעה.
השהייה שלהם בחו"ל תהיה בחג ובשבת שאז בתי העסק סגורים בכלל.
כתשובה לטענה הזו אמרה להם האחראית " תאכלו כל היום טונה"
מיותר לציין ששאר הנערים ששייכם למקום העבודה מסודרים עם כלכלה מלאה לכל ימי השהייה בחו"ל.
אני המומה כועסת ובעצם לא מוצאת את המילים להביע את מחאתי מההחלטות העגומות האלו.
כל זה מזכיר לי תקופות נידחות של נידוי השפלה ואפליה בין אדם לאדם.
אני לא מתכוונת לשלוח את בני לתחרות בחו"ל לא אתן להשפיל אותו עד כדי כך?
אני צודקת?
אחחח אני הולכת לעשות לכם בוקר כזה טוב
////////////////
אתם קמים בבוקר וכמו מגנט נמשכים למטבח
היד מושטת לקומקום החשמלי להרתיח מים לקפה?
לא עוד!
בא לכם להתפנק עם איזה קרואסון שוקולד מרייר, או אולי לסחוט מיץ תפוזים טרי ומלא מלא בריאות?
אז לא, זה ממש לא רצוי!
ביולוגית ונטורופתית, ממליצה לפתוח את היום בשתי כוסות מים ממש עם ההשכמה. כעבור חצי שעה היא ממליצה לשתות חצי לימון סחוט בכוס מים חמים, לקחת כדור פרוביוטיקה (חיידקים ידידותיים) ולשתות מיץ מירקות דוגמת סלק, גזר, ג'ינגר, פטרוזיליה, סלרי וכרוב אדום. כעבור חצי שעה נוספת, היא ממליצה לשתות כף אבקת סיבי פסיליום בכוס מים (או מיץ תפוזים) ועוד כוס מים. סיבי הפסיליום המופקים מזרעי הלחך (הצומח בר בארץ) הם בעלי כושר ספיגת מים עצום. הם מגדילים את נפח הצואה, ומסדירים את פעולת המעיים.
אתם מבינים?
הבוקר צריך להפתח עם קבוצות עשבים שונים שנכניס לתוכינו
בלי זה אין סיכוי שהיום שלנו יהיה מאושר.
חכו חכו יש עוד...
תיראו מה התלמוד אומר על תזונה נכונה בבוקר:
בתלמוד נאמר שפת שחרית מונעת 83 מיני מחלות
וחכמים אמרו שאחת המעלות של פת שחרית נכונה:
שבזכותה האדם, נזקק לאשתו ואינו מתאווה לאשה אחרת,
ויש אומרים אף מוציא את הקנאה ומכניס את האהבה".
---
ואחרי כל ערימת העשבים המתובלים בלימון
בטוח שיהיה לכם יום נפלא ומלא בריאות
:)