הכל התחיל בקליק

יש את הרגעים האלו
שאני רואה אותך אדוני ( במיל) מחובר לכלוב
ניקך מתנוסס ברשימת הקשר
ובא לי פשוט להעיף הכל
לרוץ אליך
לחבק
לתת לך נשיקה רטובה כזו כמו שאתה אוהב
להצמיד את שפתי אליך
לנשוך את צוארך
לנשק
לרדת למטה למולך
לחכות לליטוף שלך, למבט, למילים החודרות....
להרגיש את גופך נצמד אלי חזקקק הכי חזקק כמו שרק אתה יודע להצמיד.
זורקת הכל ורצצצצצה
אבל אז צצות מולי המילים הארורות
" פסק זמן"
כמה שאתה ארור פסק זמן שכמוך
איך אתה מאמלל את חיי
איך אתה יודע להיות ניצב בגבול הכי אכזרי שיש בעולם הזה.
צריכה לשוב ללמד
להתעטף במסיכה הונילית
מי מסוגל בכלל...
איך אני ממשיכה את היום???