הכל התחיל בקליק

א. קיבלתי המון תגובות בפרטי הקשורות למריבה עם אחותי ( פוסט קודם).
תודה לכל המייעצים המתייחסים והמגיבים.
חלק מהתגובות ריגשו אותי במיוחד, אחת מהן, אדון שלי לשעבר שסיפור המריבה גרם לו להיפתח בפני ולספר לי משהו אישי אודותיו.
תודה לכל המייעצים והמגיבים כאן ועוד יותר בפרטי.
תודה גדולה לאדוני שהיה שם כדי לשים לי את הכל בפרופורציה. אין כמו מילותיו.
למרות זאת אני יודעת שרק ברגעים שאתייסר ואתענג תחתיו, רק ברגעים שהוא יפרק אותי לגורמים כמו שהוא יודע ובסוף ירכיב אותי, אז אהיה שלמה ומתוקנת פיזית ונפשית.

ב. כל המקרה גרם לי למועקה גדולה, ידעתי שאני חייבת לפרוק במילים. נכנסתי לקהילה שאני מנהלת וכתבתי הכל.
התלבטתי די הרבה אם להעלות את המקרה גם בבלוגי בכלוב.
ידעתי שזה מקרה ונילי לחלוטין ולכאורה לא שייך לכאן. מצד שני זה בלוגי אני פורקת פה המון סיפורים גם מחיי עבודתי וגם מחיי משפחתי אז למה לא בעצם?
העתקתי את הכל לבלוג.
הופתעתי לטובה ואפילו נדהמתי מעט.
בקהילה שלי התייחסו למקרה די בקרירות וחוץ מתגובות כמו:
אוי לא נעים
אתן חייבות להתפייס
ועוד מעט תגובות מהסוג הזה.
כאן קיבלתי יחס הרבה יותר אישי
היו כאלו שנתנו עיצה
אחרים הכניסו למקרה פן שלא הייתי מודעת לו.
תגובה אחת ביקרה אותי על כך שעניתי לאחותי שלום חטוף ובעצם הייתי צריכה להתייחס אליה יותר.
קראתי והבנתי שיש צדק בדברים ותודה לזו שהגיבה בחכמה.
אחרים נתנו עיצות איך אפשר להתפייס או מה לעשות בנתיים או אפילו באו " לנחם" כי הרגישו את עגמת הנפש שלי.
עד כמה שבעיני העולם הונילי, הכלוב שלנו נראה משונה ואפילו לא שפוי, נוכחתי לדעת שדוקא במקום כזה הרגישות הרבה יותר גדולה וכמה טוב שזה כך.

ג. חבר כתב לי שזו היתה כניעה מצידי לקום ולפרוש כי במעשה זה השארתי את בני המשפחה לדון בלעדי ולהוציא אותי אשמה בהכל בלי יכולת להתגונן.
כלפי חוץ זה באמת מתפרש כבריחה או כניעה מצידי ואולי " ניצחון" של אחותי שהצליחה " לסלק" אותי. ( ואוו איך שאני מתבטאת לא להאמין)
אבל בתוכי ידעתי שאני עושה את הצעד הנכון.
אבי סובל מלחץ דם. העדפתי לפרוש כדי להגן על בריאותו ואני מרגישה מנצחת למרות הכל.
אמש אבי התקשר אלי
הוא נשמע שבור לחלוטין, לא יכולתי לנחם אותו כי גם אני שבורה.
אני לא יודעת איך יסתיים המקרה עם אחותי ( אם בכלל יהיה לזה סוף)
כרגע הנתק ממשיך ולא רואה אור בקצה המנהרה.
יודעת שכדי להרגיע את הרוחות עלי ליזום מהלך, אבל אין לי כוחות נפש לזה. בטח לא כרגע.


תודה לכל המייעצים והמגיבים.
לחברים שמכירים אותי בלייף ולאלו שהכרתי בוירטואלי.