הכל התחיל בקליק

יום שבת בפתח
בא לי להשאיל מאחד המטבחים הציבוריים את הסיר הכי גדול שלהם,
להכניס לתוכו פיסות פיסות של רגעי המרירות העוברים עלי
להציף הכל במים
להוסיף קצת שמן כדי שמה שצריך לצוף שיצוף
לתבל בהמון פלפל שחור כיאה לתבשיל החזק
לשים על הגז
עד שכל המרחשת תרתח:
הדאגה לאחותי
הבעיות שמתחילות לצוץ תמיד בפיתחה של שנה חדשה ובצימצום מישרות שיגרמו לי שוב לאאלץ לפטר אנשים.
התשוקה שלי להיות מתמסרת ולהרגיש את השליטה של אדוני בי, תשוקה שיותר מידי זמן מחכה ליישום.

אני עומדת מנגד לסיר
אוחזת בכף עץ גדולה
בוחשת
בוחשת
רואה איך הכל מתפרק לחלקים קטנים
צרה מתמזגת עם דאגה
תשוקה מתמוססת ומביאה איתה יישום
והסיר רוחש הכל בקירבו
ואני רוצה שכל זה
ישאר ככה על אש גבוהה
שכל המים יתאדו
שהאש תכלה את התבשיל ותשאיר רק פרורי אפר שחור
שאראה איך הכל נשרף ומתכלה.
רגע אחרי
אאסוף את שאריות האפר
ואקבור אותם עמוק באדמה שמא לא יעלה בדעת חתיכת אפר חצופה להשתלט שוב על חיי.

אמרק את הסיר ואציף אותו בבועות סבון כלים ריחני
ובהרגשת שיחרור אגש לתיכנון בישולי השבת.



אין כמו השעות הקטנות
זמן טוב להזיות וחלומות בהקיץ
אולי מוטב לשקוע בבישולים
זה ירחיק אותי קצת מהסבך של הכל.
לא יודעת מה הולך להתבשל?
כשאהיה מגובשת יותר אפרט.

חבל שחלומות לא מתגשמים.