הכל התחיל בקליק

8 שנים גרתי שם, בתוך אורח החיים הכל כך שונה ממני.
זו היתה דירה של בעלי משכבר הימים ובתור זוג צעיר שרק התחתן, שמחנו שיש לנו דירה משלנו ולא באמת משנה היכן היא ממוקמת.
-בבקרים היינו משכימים קום וממהרים למקום עבודתינו, ביום החפשי שלי הייתי רואה אותם מתעוררים משנתם בשעות הבוקר המאוחרות ומתנהלים לעיתם כשטליתותיהם בידיהם לכיוון בית הכנסת. עד היום ידוע שלקראת הצהרים מתמלא בית הכנסת המרכזי בבני ברק במתפללים שבאים לתפילת הבוקר
וכי מה יש להשכים קום? לא עובדים והלימוד בישיבה יכול לחכות!

-כשנולד בני הראשון, חיפשתי בנרות אחר מטפלת ראויה שתוכל להגיע אלי מקדם בבוקר ותשהה עם בני עד שאשוב מהעבודה, מיותר לציין שחלק נכבד ממשכורתי שולמה למטפלת.
בהמשך נאלצתי למצוא אישה שתסכים לארגן את בני בבוקר ולהכניסו לגן וכן להוציאו בצהרים, שהרי הייתי חייבת לצאת מקדם בבוקר לעבודה שנמשכה הרבה אחרי שעות סיום הגן.
בניגוד אלי המורות החרדיות הגיעו שאננות וניחוחות לעבודה, הבעל בבית, מארגן את הילדים ברוגע ובסביבות 9 בבוקר מכניס אותם לגן, זה לא עולה כסף השהייה עם האבא בטוחה יותר מכל שהייה עם אישה זרה, ומה על הלימוד בישיבה? זה יקרה אחרי שיסיימו את כל הסידורים!
מיותר לציין שבשעות הצהרים כשהגן מסתיים, האב כמובן עוזב את הלימוד בישיבה וחייב פשוט חייב להוציא את הילד מהגן, נו ברור, ילד זה הדבר הכי חשוב בחיים. והלימוד בישיבה? זה יכול לחכות!

-שעות אחה"צ, בדרכי לגן השעשועים עם בני, הייתי חולפת דרך הישיבה שלהם, רוב הגברים היו בחוץ, חלק עישנו, חלק פיטפטו וחלק סתם תלו מבט על גן השעשועים והנעשה בו.
והלימוד בישיבה? כן לפעמים גם נזכרים שצריך ללמוד משהו...!

-יום רביעי, יום הקניות השבועי שלנו. מהבוקר ידעתי שמחכה לי יום מתיש, חוזרים מהעבודה אחה"צ, משחררים את המטפלת , לא מספיקים לנוח וכבר צריך לנסוע לקניות.
הדאגה הזו נחסכה מהמורות החרדיות, שהרי בעליהן ערכו את הקניות בשעות הבוקר. ומה על הלימוד בישיבה? לטובת הקניות הכל כך חשובות, אפשר בוקר אחד לאחר לישיבה או אפילו לא להגיע בכלל.

ובסוף
אנחנו, שבזעת אפינו מרווחים את לחמינו, מאויימים וניתקפים על ידי אותם לומדי הישיבות, שאם לא נפריש להם קיצבה מכספי המדינה, הם יפרקו את השילטון.
חבר טוב שלנו אמר פעם:" צריך לקחת מקל להרביץ לכל לומדי הישיבות האלו ולשלוח את כולם לעבוד ולהרוויח כסף בעצמם!

זו דעתי
זו הרגשתי
זו תחושתי אחרי 8 שנים שגרתי בתוכם ואני עובדת עם נציגות מהם עד היום.
ראיתי הכל, חויתי הכל ( ומה שכתבתי כאן אלו רק דוגמאות בודדות)

ובנימה אפילו יותר קשה אני אומרת:
לא צריך מחבלים או שונאים שיהרסו את המדינה
ההרס בא מתוכינו ואנו נכנעים לו וללחציו!