מגירות הלב משננות את שמך
צמאה למגעך להוויתך.
גופי סוער, נימים פרוצים
להתעטף בחומך חושקים.
להתחמם באש היוקדת מגופך
להיות איתך-
אדון חלומותי.
לראותך עטוף במנגינה עורגת
הזועקת לקראתך כמהה וחושקת.
מתפתלת למרגלות גופך החסון
מענגת את אוצרך מתמסרת לך, אדון.
בעורקי זורמים עינוגי מילותיך
נפשי בוערת, יוצאת אליך.
אני יודעת
כי גם בליבך אהבה
וכולך תשוקה להיות לי אדון התאוה.
אתה חביב פתוח ומזמין
תמיד מקשיב ובשבילי זמין.
אך המחסום בתוכי עבה וקודר
תופס בחזקה ולא משתחרר.
אני רוצה ללחוש באזנך
מילות התמסרות, להיות שלך.
אולי
תגיע השעה
נפשי תסיר הפחד ותרגע.
המחסום שבי יתמוסס למולך
אלטף ברוך את שערותיך השחורות
ואקטוף לי אחת לשעות החמות.
וברגעי העונג כשאני סוגרת לאדנותך
אבקש בלחש בקשה מימך
אנא עזור לי לנפץ החומה
להפכה לרסיסים וברוח לפזרה.
ואני
אמשיך לקוות
לצעוק
ולהלין
עד שתיפול גם אצלי חומת ברלין.
או אז אקדיש את כל מהויי
לך ורק לך
חלום חיי.
לפני 13 שנים. 11 בינואר 2011 בשעה 11:47