הכל התחיל בקליק

-צפוף כאן
הרגשת מחנק
-היא דוחסת ודוחסת בלי שום התחשבות.
-זה עלול להגמר בפיצוץ איך היא לא מודעת לזה?
-נתפרץ ונטפח לה על הפנים ואז...
היא תרוץ סחור סחור לחפש עזרה?
-תתבוסס במר יגונה?
תייבש כל חלקת רטיבות מעיניה?
- לא בטוח שתמצא מזור למצבה, אבל זו רק היא מביאה הכל על עצמה!

-היו ימים שהיתה נותנת לנו מרחב נשימה.
יותר מזה, איך שהיינו חודרות פנימה מיד היתה דואגת לפלוט אותנו החוצה.
-לא היתה מרשה לעצמה לצבור אפילו מעט מיזער מאיתנו.
-ביקשנו להשאר בפנים, להתחמם קצת, להתערבל, לעלות על המוקד ולשקוע שוב
אבל היא לא שהתה לתחינות, פשוט בעטה!
העמידה כותל ובעטה אותנו למולו.
-רגעים ארוכים של פריקה וזהו, נשאר חלל ריק,
- אנחנו מתנדפות באויר והיא כולה נסוכה הבעת רוגע
יודעת בדיוק לחשב את צעדיה.

-לכל הרוחות מה קרה לה?
זה קיצוני מידי, לא מאפיין אותה בעליל...
-לא, לא! זו פשוט לא היא!
-לא להאמין, שנים שאנו רגילות ליחס קבוע ופתאום...

-אולי תפסיקו לחפור
זה שקוף, היא מאוהבת!
-שטויות אי אפשר להתאהב בדמות וירטואלית.
- טוב נו לא מאוהבת אבל הוא עושה לה משהו.
אתן לא שמות לב שבכל שיחה איתו הקרקע כאן רועדת,
=בטח רועדת זה רק מפחד, היא פוחדת ממנו, יודעת שבחיים לא תצליח לרצות אותו.
-לא אחותי זה רעד של התרגשות,
היא כולה מרוגשת ממנו, רואה בו את התגשמות הדמות המרכזית מפנטזיית חייה.
-שמתן לב איך שוזרת המילים הדגולה שלנו איבדה עשתונות אתמול בלילה מולו?
=נו עכשיו אני מבינה את פשר רעידת האדמה שהתחוללה כאן.
=נעתקו לה המילים, אתן מבינות מזה, הנואמת הגדולה מלכת המילים מהעבר התאלמה!
-יופי תמשיכו לסנגר עליה והיא דוחקת אלינו עוד ועוד ממוחה הקודח ואנא נפנה?
-יפה לך לשון הפיוט אחותי, זה בטח מרוב שאת מרגישה לחוצה...
-צריך לעשות משהו!
- להכריח אותה לשבור את מחסום הוירטואליה.
-לא עדיף קודם להרגיע אותה.
-להחזיר לה את יכולת ההבעה.
_לגרום לה ליפול לזרועותיו שתכאב שם, שתבכה, שתרעד, שתצרח, שתחווה את ערגתה
שתרגיש לפחות פעם אחת מזה באמת בדסמ......

***אני שולטת על המון דברים בחיי הוניליים,
אבל אלו
על המרץ שיש להן, על האנרגיות הבלתי נגמרות לנתח אותי כל הזמן,
עליהן אני לא יכולה לשלוט
הן שולטות עלי-
המחשבות שלי!