לפני 13 שנים. 24 בינואר 2011 בשעה 10:54
אני נוסעת אליך
להתייצב מול תום אישיותך הכובשת.
לטבוע בתוך מבט עיניך החודרות.
לפרפר...
לפרפר עוד נוכח התובנה שהנה מתגשמת הויה.
לנשום עמוק,
לדעת שאתה לא דורש כלום.
משאיר לי את מרחב הפעולה לתמרן הכל.
אמרת שהפעם אני הקובעת ואתה המובל.
היה לי רע לשים אותך בעמדת המובל.
הבעתי מחאה, ניסיתי להסביר שככה לא....
השתקת אותי עם 3 מילים:
"ככה אני החלטתי"
זה הספיק.
נעלמתי דום.
גם ברגעים שאתה נותן לי לנווט
שאתה מעניק לי את הביטחון שאני באה אליך משוחררת ורגועה
אתה תמיד הקובע
ואני אלמד להשליך את המחאות בצד,
להקשיב, לקבל ולבצע.
כי ככה אתה החלטת!
כמה טוב שאי אפשר לשנות את מהותך.
שאתה תדאג להמיס ממני כל חלקת שליטה הצפונה בתוכי.
כמה טוב שאני בדרך ללמידה בהדרכתך.
כמה טוב לדעת שאחרי 4 שנים, אוכל להסיר את קליפות המגן
ולחוש בדסמ אמיתי.
הלואי....
