הכל התחיל בקליק

לא מזמן שבתי הביתה מטקס יום הזיכרון שהפקתי.
קטעי קריאה עצובים
מונולוג של שחקן שגילם חובש קרבי המספר על לבטיו בקרב
אבא אחד וגם סבתא ממשפחה אחרת, שתיהן שייכות למשפחת השכול ולשניהם סיפורים עצובים על הגיבור הפרטי הטמון בחלקה הצבאית בבית הקברות.
היו דמעות חנוקות
היו מנגינות נוגות
היו שירים רובם מוכרים. הקלאסיקה של יום הזיכרון,
ושני שירים לא חדשים אבל לא מוכרים.
אחד מהם נכתב עוד בשנות נעורי, הופענו איתו בתחרות של בני נוער וזכינו במקום הראשון.
מילים מיוחדות, תקראו בעצמכם:
השיר נקרא: אדמתו של אבא

מה אומרות עיניה של ילדה קטנה בוכה
בוכה היא על אדמת אבות שננטשה
מה אומרות עינה של ביתו של החייל
אשר אביה פה נפל אתמול בקרב.

אומרות הן: אל תקחו אותי מכאן, אדמת אבי אשר נפל אתמול בקרב
האדמה הזו השאיר לי מתנה, במקום אותן שנים של אהבה

עימה יושבות עוד שבע נערות אשר זוכרות
את אבא במדים נושק לאמא ברכות
חיוך על השפתיים הוא השאיר ונעלם
דמעות רבות זולגות אומרות הן לעולם.

אומרות הן: אל תקחו אותי מכאן.....

אנו לא נפקיר אותך קדושה ונעלה
שבע נערות אמרו ברטט ודאגה
כמו אותו האבא שלחם על הגבעה
אנו נגן עליך ארץ יקרה.

מנגינת השיר מצמררת ומרטיטה סיפים פנימיים.
חבל שלא תוכלו לשמוע.
אי אפשר לא להזיל דמעה כשהשיר ברקע
אי אפשר לא להזיל דמעה ביום מורכב שכזה.