בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מוווון פלייסטיישן

לפני 16 שנים. 11 ביוני 2008 בשעה 14:52

.
ברצוני לחלוק עמכם קצת מהניסיון, הלא כל כך מוצלח עד כה, שהיה לי לאחרונה עם צעצועי
חשמל לבדסמ. לאחר קריאת חומר רלוונטי בשפה אמהרית, שלצערי איני שולט בה, קבלתי
הבנה בסיסית כיצד נעשה הדבר. כדי לחסוך, נמנעתי מקניית ציוד הספציפי ובמקום זה פניתי
למגרש גרוטאות הסמוך לביתי, שם איתרתי מספר פריטים שנראו לי מתאימים. הפריטים היו
שייכים בעבר לחברת החשמל.

בסוף הבאתי הביתה שני שנאים. בצדם אחד היה רשום 220V IN ולכן הסקתי שזה הצד
שמתחבר לשקע, כי גם כשקניתי טלוויזיה שחור-לבן לאחרונה היה עליה כיתוב דומה. על צדו
השני של השנאי היה רשום 20.0KV / 0.001A וזה הצד שחברתי לסאבית שלי. באופן מפתיע
לא קרה כלום, לדבריה בקושי הרגישה עקצוץ קל. מרגיז, כי השנאי היה די כבד ולקח לי הרבה
זמן להביא אותו.

על השנאי השני היה רשום 0.02KV / 100.0A וגם אתו נחלתי אכזבה. בהתחלה הסאבית שלי
לא הרגישה כלום, אולם אחרי שדחפה אלקטרודה אחת לכוס וניסתה למצוץ את השניה, אמרה
שגם הפעם היא מרגישה עקצוץ קל. האמת, עכשיו כשאני חושב על זה, זה לא מפתיע אותי.
הרי רשומים על השנאי אותם מספרים, רק בכוון הפוך. כנראה תלוי אם רושמים בעברית
או באנגלית.

לפחות למדנו איפה צריך לחבר את האלקטרודות.

הייתי מאוד מאוכזב, אבל אל תחשבו שוויתרתי. עדיין באותו מגרש גרוטאות, איתרתי אתמול
שנאי שכתוב עליו 20.0KV / 100.0A. אני לא בטוח שזה יעזור, כי בסך הכל המספרים שלו
דומים לאלו שראיתי על השנאים הקודמים. הלווי שהייתי מבין את כל המספרים האלו. אבל
בכל זאת שווה לנסות, כי אני ככה סתם לא מוותר.אתמול גיסי, שיש לו משאית עם מנוף
עזר לי להוביל את השנאי ולהכניס אתו הביתה, ואני כבר תיקנתי את הקיר ששברנו תוך כדי כך.

אז עוד מעט אני הולך לחבר את האלקטרודות לסאבית האהובה שלי, כמו שלמדנו – אחת
בפה והשנייה בכוס. ואז אפעיל את השנאי. יש לו מין שאלטר ענקי כזה שמפעיל אותו.

כולי התרגשות וציפייה. אעדכן אתכם בהמשך איך היה !

לפני 16 שנים. 10 ביוני 2008 בשעה 5:47

.
אם את בלילות לא נרדמת
מוצפת ברגש מוזר
ובלי לעצום את עיניך
חולמת על אופל הזר
אז שוטי לך עם הזרם
נדדי בין העולמות
וכשלא תראי את החדר
כי עיניך - נעצמות
פתאום לפניך הוא יופיע
הזר ... כמו יציר מהשאול
מראו צובע רקיע
בזוהר אור קסם כחול
מולך יתייצב הוא בחדר
יושיט זרעתיו הגדולות
ואותך יסחף אל האופל
בלי צורך לשאול שאלות

לפני 16 שנים. 8 ביוני 2008 בשעה 8:36

.
פיית השיניים היקרה שלום,

ברצוני להביא לידיעתך כי לבני הקטן שוב מתנדנדת השן וסביר להניח שתיפול בקרוב.
אבקש ממך לקחת זאת בחשבון בתכנון לוחות הזמנים של הימים הקרובים. בפעם הקודמת
בני קיבל את המתנה רק אחרי שלושה ימים ונאלצתי להסביר לו, כל בוקר מחדש, כי לפיית
השיניים יש סדר יום (או ליתר דיוק – סדר לילה) עמוס ועליו להמתין בסובלנות עד שתתפנה.
אשמח אם הפעם ההמתנה תהיינה קצרה יותר.

נ.ב. תבואי בבגדי עור השחורים האלה שלך, ועם שוט, כמו בפעם הקודמת. זה היה טוב, ממש טוב.

לפני 16 שנים. 7 ביוני 2008 בשעה 17:16

.
הנה ראו כאן שיר נפלא
שכל תוכנו הוא בלה בלה בלה
לאור הישג של פוסט קודם
ש- בלה בלה בלה אותו קידם
אפצח בגיל וצהלה
בפוסט נוסף של בלה בלה בלה
בגן לצד פריחה סגולה
אחוש את טבע, בלה בלה בלה
ובפרדס ההדרים
שם בלה בלה בלה הציפורים
שרות לשמש העולה
את שיר הלל ה- בלה בלה בלה,
אותך אפגוש. את בשמלה,
שפתיך לוחשות לי - בלה בלה בלה

לפני 16 שנים. 5 ביוני 2008 בשעה 15:25

אני מסתכל עליה והיא נראת נהדר. היא תמיד תראה נהדר ככה, עם אזיקי העור השחורים האלו על פרקי הידיים והרגליים וקשורה לקצוות המיטה. תנוחה כל כך פשוטה ונוחה, ואפשר להשאיר אותה ככה זמן רב, כמו שאני אוהב. וכל גופה זמין, לכל מטרה. אפילו למטרת צפייה בלבד.
“אולי בכל זאת אדגדג אותך קצת ... “
חיוך נבוך ונלחץ, דיבור מהיר, לחוץ וקצת משועשע -
“לא לא לא, באמת שלא, אני ממש ממש לא אוהבת. זה לא עושה לי כלום, רק מדגדג"
“זה לא מגרה אותך ? "
“לא לא, בכלל לא"
“לא יכול להיות. בואי נבדוק"
“לא לא, אל תעשה .... אההההה, אההההה, תפסיק !!! תפסיק בבקשה. אוח !”
היא נרגעת אחרי השתוללות קצרה, מתנשמת בכבדות, צוחקת וכועסת באותו זמן.
“אל תעשה זאת שוב בבקשה, טוב ? זה ממש לא פטיש אצלי"
אני מביט בה ותוהה למה היא מנסה לשכנע אותי ככה בדיבורים. כנראה שכחה את מילת הביטחון.
“אני בטוח שנוכל לפתח מזה פטיש. נוכל לגרות אותך. אותי זה מגרה. תראי ! “
“לא, לא !!!! אההההההההההה !!!”
“תירגעי, תירגעי מתוקה, הרי זה לא כואב. רק ליטפתי אותך קצת, ככה חלש"
“זה נקרא לדגדג !”
“אז בואי נקרא לזה ללטף. ללטף בבתי שחי ...”
“אתה יכול לפחות לגרד לי איפה שדגדגת קודם ? זה עוד משגעה אותי שם"
“לגרד ? אני מניח שאני יכול. רגע, אני אביא מה שהוא מתאים"
אני מביא נוצה. למראה הנוצה היא מתחילה לצחוק ולבכות בו זמנית. מדהים מה שאנשים מסוגלים לעשות. אני יושב לידה ומרגיע אותה, מלטף את לחייה, ליטוף חזק ומשפשף, שחס וחלילה לא יתפרש כניסיון דגדוג. בסוף היא נרגעת. טעות מצידה ...
“אייההה, אייייייההההההה !!!”
היא קופצת כנגד האזיקים ואני נזכר למה אני אוהב להדק אותם עד הסוף, ולמתוח חזק.
“אני לא מבין אותך, בכלל לא נגעתי בבית בשחי. מה הלחץ ?”
“אויי, אויי, תפסיק, אני לא יכולה לנשום. רגע, תן לי רגע בבקשה.”
“כמובן יקירתי. קחי אפילו שתיים. תגידי לי כשאת שוב מוכנה"
“אני לא מוכנה !”
“גם לא כאן ?” אני מעביר את אצבעותיי בעדינות לצדי גופה ...
אחרי כדקה היא מצליחה לנשום שוב. צריך קצת להאט, שלא ייגמר לה החמצן.
כי אני רוצה למשוך את זה ככה עוד הרבה זמן ...

לפני 16 שנים. 4 ביוני 2008 בשעה 19:39

.
Socks for fox ?
Socks for sex !
Six sick fox make sex with socks ...

ד"ר סוס מתהפך בקברו ...

לפני 16 שנים. 4 ביוני 2008 בשעה 14:40

בוא בהמוניהם !
האירוע הספרותי של השנה !!
מועמד לשני פרסי אוסקר (מי זה אוסקר ?) שלושה פרסי איימי (מי זאת איימי ??) ופוליצר אחד.
הפרסום שכולם חיכו לו כבר הרבה זמן ...
התפרסם הפרופיל החדש והמשופץ שלי !!!

מומלץ לקריאה על ידי משרד החינוך.
בין הקוראי הפרופיל יוגרל סוף שבוע זוגי במעבר ארז.

ומי לא שקרא ...
דמו בראשו, ואשכיו על חומות ירושלים

לפני 16 שנים. 3 ביוני 2008 בשעה 11:53

.
הסיפור היה אמור להיסתיים כשמוחמד דוהר אל עבר הרכבת.
אבל זה זמן מה מסתובב אצלי בראש המשך.
וכמו כל דבר שמסתובב אצלנו הגוף, גם הסיפור – חייב לצאת ...

אזהרה: פוסט זה עלול להכיל שגיאות כתיב המכאיבות לעיניים.
הקורא מוזהר בזאת כי עצם הכניסה לפוסט מהווה הצהרה כי הוא מסיר מהמפרסם כל
אחריות לנזק שיגרם לו כתוצאה מהתקלות בשגיאת כתיב, ניסוח שגוי או תוכן משעמם.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------

חלק 4

גל הקפיץ את גופה מעלה, מוציא אותה מהטראנס בו הייתי שרויה. גל ?! היא עדיין הייתה כבולה בשרשראות לפס המסילה וכעת הפס פעם בפראות, עולה ויורד בתנועה גלית. הבזק אור צהוב-כתום חדר מבעד העפעפיים הסגורים. ההבזק לווה בבום מחריד של פיצוץ, אוזניה הצטלצלו. הידיים נשלחו אינסטינקטיבי לגונן על הראש ונבלמו באלימות באזיקים שקיבעו אותם לאחור סביב פס המסילה. פולס חד של תחושת חוסר אונים והיסטריה פילח את מוחה. הנה זה מגיע ! גופה התקשה בציפייה לגלגל מתכת הענק המועך וחותך אותה לשניים וצווחת אימה נפלטה מפיה. האדמה רעדה והיא שמע קולות נפץ. הנה זה מגיע, עכשיו !

עבר נצח. או אולי רק שניות. האירוע הצפוי לא התרחש, גלגל המתכת של הקטר לא דרס אותה. או שאולי היא כבר בעולם הבא ? בחוסר רצון ובחשש היא פקחה את עיניה והרימה את ראשה מעל המסילה, עד כמה שהשרשראות על צווארה אפשרו זאת. התמונה שראתה לא הייתה נכונה. היא ציפתה לראות את הרכבת דוהרת לעברה. לכל הפחות, ציפתה לראות אותה עומדת על הפסים מולה, אילו הייתה מצליחה לעצור. אך התמונה שראתה הייתה שונה וסוריאליסטית, ולרגע גרמה לה לחשוב שאכן באמת הגיע לגהינום. ערמה ענקית של מתכת בוערת שכבה לצד במסילה במרחק מה ממנה, להבות ועשן הסתירו את הפרטים. אבל מה שראתה לא השאיר מקום לספק – הרכבת ירדה מהפסים. איך שהוא, בניסיון הבלימה, היא ירדה מהפסים, התהפכה ועלתה בלהבות. ואז היא ראתה עוד מה שהוא. גוש מתכת נוסף, קטן יותר וכמעט שלא ניתן לזיהוי מעצמת הפגיעה. לגוש זה, בוער ועשן, היה צבע אקרילי אדום. הצבע של המכונית שלה.

היא הניחה את ראשה חזרה על הפס, מנסה לא לחשוב, רוצה להתאדות ולהיעלם מהעולם. צרחות וקולות בכי נשמעו מהקרונות ההפוכים. קשורה למסילה היא אפילו לא יכלה להושיט עזרה. היא ניסתה לשחרר את הידיים על ידי החלקתם דרך טבעות האזיקים אך לשווא. ייאוש והרגשת חוסר עונים הציפו אותה והיא מצאה את עצמה בוכה, בכי שקט ואומלל מהסוג שלא בכתה בכל חייה הבוגרים. בכי של ייאוש. "הנה סוג חדש של עינוי", חשבה, “לצפות בהרס וסבל מעשה ידיה, ולו בעקיפין, לצפות ולא לעשות כלום". היא סגרה עיניים וקיוותה למות.

האוויר התמלא קולות של מכוניות הנוסעות על עפר, ובהמשך - צפירת סירנות. דרך עפר הסמוכה למסילה רחשה פעילות, עוברי אורך מזדמנים שבאו לעזור, כוחות הצלה, סתם סקרנים וגם תקשורת. בהמולת הפעילות ובהיותה מרוחקת ממוקד התאונה, במשך זמן ארוך אף אחד לא שם לב לאישה ערומה הקשורה בשרשראות לפסים. איך בסופו של דבר זה קרה. אנשים רצו לקראתה.

“היא נושמת !”
"הביאו מים !”
"קרא לפרמדיק פנוי"
“אלוהים ! הביא שמיכה לכסות אותה"
ומגוון רחב של תגובות נוספות שרק היא ידע עד כמה באמת לא תאמו את המציאות.

מי שהוא הביא מספרי צבט ענקיות והתחיל לחתוך את החוליות השרשרת. אותן מספרים חתכו גם את החיבור בין האזיקים, ותוך דקות היא הייתה משוחררת. היא ניסתה לקום ומעדה מיד. היא לא הייתה מסוגלת לעמוד. קהל סקרנים רב התקבץ מסביב. מי שהוא עטף אותה בשמיכה. היא לא זכרה בדיוק אך ומתי הועברה לאמבולנס.

לפני 16 שנים. 1 ביוני 2008 בשעה 8:07

בלה בלה בלה

בלה-בלה-בלה בלה בלה-בלה-בלה בלה,
בלה בלה-בלה-בלה בלה-בלה בלה,
בלה-בלה-בלה-בלה בלה-בלה בלה בלה-בלה בלה-בלה-בלה.
האומנם ?
בלה-בלה-בלה ...
בלה בלה-בלה בלה,
בלה-בלה-בלה-בלה, בלה-בלה בלה !!!

לפני 16 שנים. 28 במאי 2008 בשעה 16:07

ב', בן 8
ב> אבא, רוצה שאני אעשה לך מה שהוא נעים ?
אבא> מה ?
ב> אז תסתובב בבקשה
אבא> אבל מה אתה רוצה לעשות לי ?
ב> אתן לך מכות בטוסיק.
אבא> ואתה חושב שיהיה לי נעים ?
ב> כן, מאווודדד. (חיוך של אושר זדוני על הפרצוף)
אבא> למה זה יהיה לי נעים ?
ב> נו, אתה תראה. לרותם זה היה נעים
אבא> נתת לרותם מכות בטוסיק ?!
ב> כן.
אבא> והיא הסכימה ???
ב> כן, היא אמרה שזה לא כואב לה בכלל
אבא> ב', סיכמנו שאתה לא נוגע יותר בבנות
ב> לא נגעתי בה. הרבצתי לה עם ענף ...

בשלב זה יצאתי מהחדר, כי לא הצלחתי לשמור על הארשת פנים הרצינית.