Where wishes come true

קשר שליטה מתחיל בעיני מ3 דברים: קליק, אמון והיררכיה. ברגע שאלו התבססו העומק מתחיל. ואחד השלבים הראשונים בעומק זה ההתמסרות. אני מאוד מתמסר. ולהתמסרות יש הרבה אופנים: הערצה, ציות, השפלה, כאב, וכו׳. 

אישית, אני מאד מכוון סיפוק. מה שהכי עושה לי את זה - הסיפוק שלה בזכותי. לכל קינק, פטיש, ומעשה אין הרבה משמעות אם זה בשבילי. אבל אם זה בשבילה המכפיל כוח הוא עצום. יחד עם זאת, הם שם אצלי, יש את הדברים שאני נהנה מהם. ולאחרונה אני תוהה עם עצמי, מאלו אני נהנה  לצורך הסיפוק שלה ואלו  גם למעני. מתי הצורך שנענה אצלי הוא סיפוק ומתי הוא גם האקט עצמו.

אף פעם לא הגדרתי עצמי מזוכיסט, זה תמיד היה בשבילה. לאחרונה, יצא לי להתייעץ על הנושא עם חברה שיודעת הכל, קראה את כל האינטרנט לפחות פעמיים ויודעת לענות על הכל - הרי היא בינה מלאכותית (וכן ברור שזאת היא!). ולפי התיאור שלה, מזוכיזם בבדסמ מגיע ב 2 אופנים, אנשים שנהנים מהכאב בעצמם, ואנשים שנהנים מזה בשביל השולט.ת. 

פעם זה היה מתחבר לי יופי, אני נהנה מזה בשבילה. אבל אז למה אני מתגעגע לכאב? למה לפעמים אני מרגיש שאני צריך אותו? כי זה משהו שמקושר אצלי לשליטה? או שעם הזמן זה נהיה צורך בפני עצמו? לא מעניין אותי או מהנה לי כאב כשלעצמו, להכאיב לעצמי או משהו כזה. 

אבל משהו בי בוער, וגועש ובא לי למצוא את האחת שיהיה איתה קליק מטורף, אמון אבסולוטי והיררכיה טבעית. שהיא תחליט לפעמים גם להכאיב לי. בשבילה. ובשבילי.

זה לא קורה תמיד, אפילו לא בדרך כלל. אבל כשזה כן קורה מפתיע אותי כל פעם מחדש.

גמירה היא בדרך כלל פורקן מיני ונפשי, ויש איזה תחושה שמלווה אחרי זה של המצאות על ענן. רוגע, שלווה, יותר תשומת לב לשאר נפלאות החיים. שמים לב לציפורים המצייצות וכל זה.

אבל, לפעמים כאמור, היא רק מדליקה משהו, איזה להבה כזאת שאי אפשר להתעלם ממנה. אם זה באמצע היום, אז הגוף שלי נראה נוכח אבל אני לא באמת שם. ואם אני הולך לישון אחרי זה. אני מתעורר אחרי לא מספיק שעות שינה, שהכל בוער בחשכה. המחשבות רצות, או משחזרות את מה היה או מדמיינות את מה יכול להיות. 

אלו הרגעים שאני הכי מרגיש שלה, שייך. שהיא חדרה לי למוח בצורה הכי עמוקה שיש. תחשבו על זה, להתעורר אחרי 3 שעות באפלת הלילה (בדרך כלל במצבים כאלה הגוף צריך את מנוחתו) בוער, רותח. 

והדבר היחיד שבאמת משחרר מהמצב הזה הוא גמירה שנייה. אבל פה כבר נכנסים לעולם של מה מותר….

יש סאב ספייס עמוק, אבל יש גם משהו עדין יותר.

יש רגעים, שאתה דרוך ודלוק בגללה.

לפעמים כי יש משהו אקספלסיט בינכם,

אבל בדרך כלל אימפליסיט.

שניכם מודעים לטריגר שזה יוצר אצלך,

אבל הוא לא מדובר בדיוק, זה בין השורות.

וזה שאתה יודע שהיא יודעת מה היא עושה, וזה לא במקרה,

משמש כמכפיל כוח.

ואתה מוצא את עצמך במצב תלותי,

אתה רק מחכה למוצא פיה.

תשומת הלב המלאה שלך מופנית אליה,

מחכה לראות על אילו מהכפתורים הבאים שלך היא תבחר ללחוץ.

בידיעה שיש סיכוי שתעצור ולא תלחץ על כלום,

או שהיא תמשוך את הרגע ארוך מאד ותלחץ שוב רק כשיתחשק לה מאד.

היא יכולה להחליט לעצור הכל פתאום, ולא יהיה לך שליטה על זה,

אבל גם אם היא תעצור את זה מוקדם, גם אם יהיה תסכול מסוים

אתה כבר הגעת למיינדסט החמקמק הזה,

הרגשת שהיא רואה אותך כמי שאתה.

זה כבר היה שווה את זה כל כך,

אבל בלבך אתה מתחנן אליה שלא תעצור את זה עדיין - שתמשוך את זה עוד.

ואחרי זה? ביום שאחרי (שיכול להיות כמה שעות, או כמה ימים),

זה עדיין מורגש אצלך. חלק מהכפתורים נשארו לחוצים.

יש ציפייה, יש דריכות מסוימת, משהו אצלך עדיין מאד דלוק,

ואיתו התקווה שהיא תזכר בך שוב, ותלחץ על כפתור אחד, או יותר...

ובכל הזמן משהו אצלך,

מרגיש שלה

זאת שאלה שנשאלתי כבר כמה פעמים בעבר, ולאחרונה שוב בצ׳אט. ועכשיו כשכבר גיבשתי דעה עליה. החלטתי לצאת בצמד פוסטים. הפוסט הזה, והפוסט שקדם לו (לינק לעצלנים)

אם אתם מסכימים עם הפוסט הקודם, אז נראה לי שתסכימו איתי שמנעד היופי לכף רגל הוא מאד גדול. קל לדמיין (וכנראה לזכור) כפות רגליים מכוערות, כפות רגליים יפהפיות והרבה דברים באמצע. המנח של כף הרגל גם משפיע כל כך על המראה של האישה, לראיה: עקבים. יש פה עולם שלם של יופי. וזה לפני שדיברנו על טיפוח שמוסיף עולם שלם, מטיפוח בסיסי כמו קרמים, קצת יותר מתקדם של שיוף עור יבש, ועד לק. וכמובן כמו כל דבר בגוף, שיזוף.

בדרך כלל עור של רגל רך ונעים למגע, וכאשר מטופחות עוד יותר! לרגליים יש ריח משלהן, שבדרך כלל טוב. (תשכחו רגע מהריח שיש כשאתם מורידים גרביים בספורט), יש טעם. 

מעבר לזה אפשר לעשות המון דברים עם רגליים (מי שלא יודע - גוגל איט) - שרק מעלים את האטרקטיביות בעיניי.

אשמח לתגובות בבלוג או בפרטי.

ההנחה שלי: ככל שמנעד היופי גדול יותר, ליופי יש יותר משמעות. כלומר, ככל שמשהו יכול להיות ביותר ״גוונים״ של כיעור/יופי הפוטנציאל שלו/ה להיות יפה - גדול יותר.

קצת דוגמאות כדי להוכיח את הנקודה:

זברה - ל 99.9% (מניח שיש חוקרי זברות איפהשהו) מהאנשים כל זברה תראה אותו דבר. ולכן היופי של זברה הוא יחיד, אין מנעד באמת. 

אבן/סלע - יש מלא סוגי אבנים, וכשאת/ה חושב על אבן אתה יכול לחשוב על אבן יפה שראית וסתם אבנים. לא חושב שיש הרבה אבנים שנגיד עליהם שהן מכוערות, כי בכל זאת זה אבן. (תוהה לעצמי כמה אנשים שקוראים את זה חושבים על הסלע שהציגו את סימבה או שזה רק אני)

גבר מול אישה - למה נשים הן המין היפה? כי המנעד של היופי גדול הרבה יותר. כמה נשים יש שהן אובייקטיבית יפות לעומת גברים? זה לא תחרות בכלל. 

על גבי זה אפשר להוסיף את עניין הטיפוח, יופי אפשר לטפח ולשדרג אותו. יש דרכים שונות לטפח יופי - שיוף ולקה לעץ, ליטוש יהלומים, הברקת זכוכיות, כיסוח דשא וכו׳. וכמובן בצד האנושי, אין סוף דרכים של טיפוח גוף/פנים. ובכך הגדלנו את המנעד של היופי (גם אם אתם מעדיפים מראה טבעי על מראה מאופר נניח - המנעד גדל, כי יש עוד משהו שאתם לא אוהבים - ולהיפך) - ובכך שהגדלנו את המנעד - גדל פוטנציאל היופי.

מה ההבדל בין קינק לבדסמ? מה זה בדסמ? מתי מרגישים בדסמ?

שאלה שאני נסוב סביבה הרבה בזמן האחרון. אני לא חושב שיש תשובה אחת שמתאימה לכולם, ואני עונה את התשובה שלי. 

כרגע התשובה שהגעתי אליה היא היררכיה, כשיש היררכיה ברורה בין השניים. מרגישים בדסמ. ואני חושב שזה נכון לשני הצדדים. הצד השולט שמרגיש את ההתמסרות והכוח שניתן לה/ו (with great power comes great responsibility). והצד הנשלט מרגיש את השליטה והחופש שבלהתמסר.

אפשר לעשות פוט פטיש, פגינג, אדג׳ינג, ועוד הרבה דברים כזוג. אבל כשיש גם היררכיה זה מרגיש אחרת, זה מרגיש בדסמי. 

זאת כרגע התשובה שלי, אבל היא עדיין בשלב עיבוד וחידוד. אשמח לשמוע את דעתכם בנושא.

התחושה כשמשתעלים ומשתעלים עד שהשיעול עם הליחה יוצר ומשחרר

התחושה כשיוצאים מהבריכה ומרגישים מים באוזן ומצליחים לשחרר

התחושה כשעיטוש יוצא אחרי זמן מרגישים שהוא מתבשל ולא יוצא

התחושה של פיפי אחרי זמן התאפקות ארוך 

התחושה במטוס כשמצליחים לשחרר לחץ באזניים

התחושה של שלוק מים קרים כשממש צמאים

התחושה שאצבע חודרת אליי

אם יש משהו שהוא סוג של תבנית לאורך השנים, משהו שחוזר על עצמו עם נשים שמכירות אותי באופן אינטימי כזה או אחר. הרוב המוחלט שלהן (תכלס, למעט 1) מגיעות למצב שהן מאד נהנות לעשות לי טיזינג. וגם כשהן מדברות על זה איתי, הן אומרות שהן נהנות מזה איתי יותר מאשר עם אחרים, בדר״כ יותר מכולם. משהו בדרך בה אני מגיב לטיזינג, דרך ההתבטאות שלי, המבט שלי, השליטה העצמית הגבוהה מאד שנדרשת ממני. אני לא יודע לשים על זה את האצבע באמת, רק רואה שזה משהו שחוזר על עצמו. ולכל אחת מהן היו דרכים שונות בתכלית להשיג את המטרה, יחד עם זאת, כולן נהנו מזה מאד. כולן אהבו לגלות את הכפתורים שלי, ואז פשוט ללחוץ עליהם ולראות מה יקרה. לפעמים בצורה מתוכננת וממוקדת ולפעמים כמו חתול שעולה על מקלדת.

מה שמעניין מהצד שלי, שיש כמה סוגים של טיזינג, גירוי. אני אנסה לפשט ולמנות 3, ש 2 מהן על פניו מאד דומים אבל עם תוצאה שונה.

1. הפיזי - לאג׳ג׳ ולהשאר על הקצה הרבה מאד זמן מבלי לגמור. להטריף לי את כל החושים והמערכת העצבית בגוף מבלי לתת לי פורקן אמיתי. לפעמים הריסה מוסיפה לתסכול ולפעמים קצת משחררת, אבל תמיד היא אינה מספיקה. 
2. העדין - להשתמש במילים, מעט מעשים, לא להביא את הגוף שלי לקצה, אבל מגע קל פה ושם, רמיזות, דיבור היפנוטי, וכו׳. למנוע ממני את מה שאני רוצה, מבלי להביא את הגוף להשתוקקות.
3. המנטלי - המנטלי הוא בדיוק כמו העדין במעשים, אבל התוצאה שונה. כשהיא באמת מצליחה לחדור את הצד המנטלי, התוצאה היא המצב הכי דלוק והכי רוטט. ביום/ימים שאחרי אני כל הזמן מרגיש דלוק, אני רוטט, והיא והשפעה שלה נוכחות כל הזמן ברקע. משהו בגוף יצא מאיזון, ואני במצב needy שכזה. אני לא בפוקוס באמת, אני דרוך מינית - כל הזמן. 

הערה: אפשר להגיע למצב דומה של 3 בצורה פיזית, אבל ההשפעה (לפחות אצלי) יותר נושקת להשפעה הפיזית מאשר כשזה מושג בצורה עדינה, בלחיצה על הכפתורים המנטליים הנכונים ולא הפיזיולוגים. 

וכשאני חושב על המצב השלישי, על ההרגשה בה אני נמצא, המצב הנפשי, הסטייט אוף מיינד - זה מבחינתי בדסמ. זאת התחושה שאני שואף להיות בה כמה שיותר. 

תמיד טענתי שבבדסמ אפשר להגיע לרמות אינטימיות הרבה יותר גבוהות מאשר בעולם ונילי. ויש כל כך הרבה דוגמאות לזה, דוגמא שהשתמשתי בה די הרבה בעבר היתה גולדן. להרבה אנשים, קשה בכלל לשות פיפי בקרבת אדם אחר, אם רואים עוד אדם, אם יודעים שאדם אחר ישמע, וכו׳. אז היכולת לעשות גולדן מראה על קרבה וחשיפה מאד גבוהה. 

אני יודע שזאת לא הדוגמה הכי קונבנציונלית, ובטח יש לכם דוגמאות אחרות (מוזמנים לשתף בתגובות), אבל מה שהתחדד לי עוד יותר, שיש פעולות בסיסיות ועל פניו רגילות/וניליות, כשנעשים בקונטקסט בדסמי מדד האינטימיות עולה אקספוננציאלית. כשהייתי מחבק את המלכה, ברוב המקרים הייתי על הברכיים והיא הייתי עוטפת אותי בחיבוק, אני מצידי הייתי מחזיק בה חזק בעודי מרגיש עטוף, שלה ומוגן. זה תמיד הרגיש לי כל כך נכון ואינטימי מכל כך הרבה סיבות, שאני לא חושב שלקהל בכלוב אני באמת צריך להסביר. וכשהיינו מתחבקים הפוך, שאני עוטף אותה זה בדרך כלל הרגיש פשוט לא מתאים ומוזר.

אבל ברגעים המיוחדים האלה, בקונטקסט מסוים כשזה כן התאים, כשהיא התחפרה לי בחזה לחיבוק, כשהיא החזיקה אותי חזק בזמן שאני עטפתי אותה זה הפיקים של האינטימיות. מה שעל פניו בכל קשר ונילי שהיה לי היתה הדרך הנורמלית והרגילה להתחבק (במיוחד לאור היותי גבוה). אבל איתה זה הביטוי הכי חזק של אינטימיות, קרבה והכימיה המטורפת בינינו.

דבר העורך: אחרי שקראתי את הפוסט חשבתי לעצמי לבדוק את ההגדרה של אינטימיות, וזה כמעט כאילו כתב אותה אדם בדסמי, כי כשאני קורא את ההגדרה זה משתמע בבירור שבדסמ הרבה יותר אינטימי. החשיפה העצמית של נשלט היא כאין שיעור לעומת רוב החשיפות במערכת זוגית:

אינטימיות (מהמילה הלטינית intimus שפירושה innermost inmost – בעברית: הכי פנימי) היא קרבה רגשית עמוקה בין בני אדם הנוצרת הן על ידי מגע פיזי והן על ידי דיאלוג מילולי. והיא כרוכה באמון ובנכונות לחשוף את עצמי בפני אדם אחר.
 

יש רגעים שממבט על המלכה שלי אני יודע פלוס מינוס מה עובר לה בראש. 

למשל אני שוכב על המיטה, היא בדיוק סיימה להתעלל בי בדרך אחת, היא מסתכלת עליי למטה ומחייכת, מבט כזה של אתה צעצוע ואני אעשה לך מה שבא לי ואתה תתמסר. אתה שלי. או כשאני כורע על הברכים מולה, והפטמה/ות שלי תופסות את תשומת ליבה קל לזהות את החיוך המתרגש שלפני.

אבל אני הכי נהנה להיות מופתע מהמחשבות שלה, במיוחד במיוחד כשאני לא מצפה שהיא תחשוב על משהו בכלל.

אז כשאני יורד לה והיא אחרי לפחות כמה וכמה אורגזמות, ושנינו יודעים שיש עוד כמה בדרך, שהיא פתאום עוצרת ומחליטה שמשהו חסר. קמה ולוקחת פלאג, מכוונת אותי על הברכיים ורק כשהוא בפנים חוזרת לשכב ולתת לי להמשיך, כשהיא אומרת שככה יותר מתאים. ומשהו היה חסר. ואני מנסה להבין איך בין כל האורגזמות בכלל עבר לה משהו במוח, ואיך זה?! איך משהו שקשור לעונג שלי נקרא לזה ולא לשלה.

וזה הרגעים שמדהימים אותי באמת.