מבחר כותרות:
מיום רביעי בלילה אני באופן רשמי שוב תושבת תל אביב! (אמנם זמנית, אבל שמחה לחזור...)
את שובי ציפור נחמדת לקן הענקי חגגתי עד כה בכמה אופנים-
הראשון:
אהובי היקר הציע לי (שוב) להיות אישתו הגדולה בהחלט וביקש מידות טבעת,
אור ליום חמישי נכנסתי לסטודיו לטבעות אירוסין ונישואין ומדדתי לראשונה בחיי טבעות יהלום.
אני יוצאת בקריאה נרגשת לקוראות המזדמנות לבלוגי:
עשו עם עצמכן חסד, תתלבשו יפה, נעלו זוג נעליים חגיגי במיוחד וצאו לכן אל חנות התכשיטים,
אני מודה שזה עשוי להיות הפטיש הבנאלי ביותר בעולם אבל הריגוש שהאבן הקטנה הזו גרמה לי משתווה כמעט לריגוש שיש לי מזוג מגפיים גבוהות....
השני:
כדי להמשיך לרכב על גל האקסטזה עברתי משם לחנות בגדים קטנה ורכשתי לי מבחר פרטי לבוש סקסיים שגורמים לי להרגיש נפלא, בהזדמנות זו אני רוצה לציין שהחלטתי להכיר ולחבוק את אהבתי הכמוסה לבגדים שבמשך 24 שנים הייתה רדומה ומודחקת וכך לפתע, בהינף שוט על גב אהובי, פרצה האמת המאובזרת....
השלישי:
חמושה בבגדיי החדשים יצאתי אל הרחוב הלילי, אוספת וחורצת על חגורתי מבטים לחים וראשים מסתובבים וחיכיתי לאהוב שיסיים לעבוד.
הוזמתי לערב שירה בציבור שהכיל כמות גדולה של אנשים שזוכרים את ימיי על הבמה ולא וויתרו לי בקלות, לא היה איפה להתחבא ואיך להסתתר ואיכשהו מצאתי את עצמי על הקחון עם מיקרופון,
לא מסוגלת לעצור, מסוחררת, מעופפת ומאושרת כמו שרק זה גורם לי, שרתי ושרתי ואנשים מהקהל דאגו לשמור את כוסי מלאה עד גדותייה, עד אמצע הערב כבר הייתי שיכורה לגמרי...
יצאנו לטיול ביפו.
שועטת בסמטאות בתחושת כוח וחולשה שהתאחדו לקום נגדי או בעדי ולעשות אותי אחרת, לקחתי אותו לפארק שמעל כיכר קדומים, טיפסתי על עץ התאנה...
אהבתי לעשות את זה בדרכי. על אף שהרעיון ללכת לדאנג'ן עלה מוקדם יותר באותו הערב הייתי זקוקה למידה של שליטה, להוביל אותו אחרי במדרגות האבן עד שניצבנו מול הכניסה.
עצרנו על ספסל לאזן את מידות השיכרות המשתוללות שלי וזכינו לראות את תהום מפציעה מן החושך בנעליים בלתי אפשריות מלחכות את קרסולייה ורצועת השוט ענודה לפרק ידה הלבן.
היא עצרה לנוח ביננו, מדגמנת את רצועת הזהב הלבן שלצווארה ומחייכת לכל עבר כבעלת הבית.
דקות ספורות והיא קמה ונכנסה ואהובי, אולי שרידים קדמוניים של תהום מושכים אותו בעקבותייה הקים אותי ונכנסנו.
בתולת דאנג'ן עסיסית
וונוס קופץ אליינו וצועק רטוב וזורח מזיעה וקרחת טרייה,
מחייך כמו ילד-יום-הולדת.
באתי. אתה רואה? באתי.
המשך בפוסט הבא.....
כולם מוזמנים לבוא לטעום, מבט ראשון וטרי, שלי.
לפני 17 שנים. 12 באוקטובר 2007 בשעה 16:33
