יומן מסע

עומד מולי, מסמן לי להסתובב, נשארת צמודה מידי למשטח נירוסטה כלשהו שמקפיא לי את הבטן, מקפל אותי לצורת ר ומצמיד אותי למתכת עד שנראה לי שאני מתמזגת איתה. ממקם לי את שתי הידיים על הישבן, אני מפשקת. מתורגלת. כן. אני יודעת מה הולך לקרות. לא צריך לשאול. חודר בבת אחת, אין לי לאן לברוח, אין לי לאן להתקדם. אני צורחת מכאב, אתה מרגיש לי מרוצה, דופק אותי במרץ. אני מרגישה נקרעת. הכאב מתחיל להמהל בעונג, התחושה היא חצי כאב חצי עונג, הכאב מתחיל להעלם, עונג צרוף.מעולם לא התערבת לי בגמירות, הפעם לא מאשר. דופק אותי עד שכמעט גומר, אבל מעדיף לגמור ביד, קרוב לפה שלי, שלא יהיה לי התענוג לחשוב שזה קשור בי. מתלבש, מתרחק, משאיר אותי מקופלת בצורת ר מלוכלכת בזרע, חסרת חשיבות מיוחדת.


-

"נו?, לא בא לך?"
"בא לי מה?"
"אתה יודע..."
"לא."
"לא בא לך מציצה?"
"כבר דואגים לזה. תודה."
"אה."
"זה מעצבן אותך?"
"כן."
"מעולה."
"מעליב."
"יופי."

יש תאריך. לא מסתכל מילימטר ימינה או שמאלה ממנו.