יומן מסע

ירום הודו עסוק מאד השבוע, כמעט ולא יצא לנו לדבר, בטח שלא להפגש.
אני סופרת השבוע את הימים אחורה - כבר העשרים ושבעה לחודש (!) אבל גם השבוע יעברו עליו ימים לא פשוטים, ואני לא מעזה לחשוב על כך שזה יכניס אותי לדפיציט של ימים כי אנשים מהסוג החורי שלי אוטומטית יפרשו את זה לעלויות ותועלות וחשבונות פתוחים, ואנשים מהסוג הירומיים מגיבים להתקלויות מהסוג הזה בהארכה של שבעת מדורי הגיהנום האלה בשבוע נוסף, ובאמת שזה הופך ונהיה מעיק כל גן החיות השכונתי שהתהווה לו מחוץ לדלת שלי והשלוליות שאני משאירה למבוכתי בכל מקום.
מפלס התסכול שלי פרץ גבולות השבוע, אני חושבת שזה בעיקר מתוך שיעמום, אני מטפחת את המעגל הזה של פנטזיות עצמאיות, מנמיכה את עצמי למענו, בדיעבד יודעת שאני עושה לו את העבודה, לא בדיעבד יודעת שזה לא מתקרב למה שהוא יודע לעשות, ומה שבטוח שהוא יצר פה מכונה משומנת שעובדת לפי הנחיות מקור. זה יכול להיות סטארט אפ מדליק - חור שמשפיל את עצמו. אני מגחכת.
פעם אחת השבוע ניסיתי את מזלי כשהתקשרתי והיה עייף. אני כמובן ציינתי ישר שזו יכולה להיות פירצה נהדרת לחור והושתקתי ב"לא כדאי לך." פחדנית.
לפני כמה חודשים גילינו שאני מקרה פסיכולוגי by the book. פבלוב היה עושה עלי הרבה מאד כסף, רק שהפעם הייתי מקבלת את פרס החור המטופש שלא לומד. והרי בכיתי על האורגזמות העלובות שאני חווה עם עצמי ועם אחרים, כמו משחקת לידיים שלו כשפירגן לי התנסויות, לא לומדת שכל ניסיון רק יעמיק את התסכול שלי ואת מרחב התמרון המשחק שלו בי אני מנסה פעם נוספת, מתרכזת יותר, מתרכזת פחות, מעבירה את הסרט שמתקיים אצלי בראש על הסשן שביקשתי, וניינטה. נאדה. כלום. מעבירה בראש את המפגשים של ירום הודו ושלי, מבינה למה בחר לי את השם שבחר.

לא משנה מה טיב הפגישה ומה עשינו לפני או מה נעשה לאחר מכן,
אם יש סקס, זה סקס שלו, כמו שהוא רוצה, איך שרוצה.
גורם לי לבקש לענג, להתחנן למצוץ, להתרפס כדי לזכות להיבעל.
תמיד מתי שהוא רוצה, וכמה שהוא מוכן לזרוק לי.
תמיד בגרון או בתחת. רק בגרון או בתחת.
אני תמיד חור תחת או לוע, אף פעם לא חזה, אף פעם לא כוס.
השיער שלי מטופל רק כשצריך להחזיק אותו כדי שלא יכנס לפה בזמן שאני מוצצת.
הייתה גם הפעם ההיא עם סטירות הלחי כי אני צריכה שיקחו ממני בכוח*, פיזית, שיוריד
אותי מהשיער על הברכיים, ואני התרגלתי כבר לרייר דרך קבע ולקבל חשק למצוץ עם הופעת השם
שלו על הצג הסלולרי שלי, בלי חבלים או שוטים.

חור בסטנד ביי.


*(אני יכולה לספר על החיבוק אחר כך אבל אני חלוקה. זה ירגיע את ההודעות בפרטי מצד אחד אבל יוריד מהסיפור מצד שני)