אני חיכיתי לה בקומה השניה, מסתכל לבינתיים על הקירות הלבנים של המכללה, ממש בית חולים אני חושב לעצמי לא יכלו לעשות עם זה משהו?, דלת המעלית נפתחת וענת יוצאת החוצה. מממממממ...... אני חושב לעצמי עד לאן היא תסחף איתי?, אין לי מושג אבל האמת היא שזה לא כלכך מעניין אותי מאחר ואני לא רגיל לקבל תשובות שליליות, "שלחתי לי הודעה נכון?" היא התקרבה אלי ומשום מה היה נראה לי שיש לה בטחון קל, התקרבתי אליה ונצמדתי אחזתי בידיה חזק מגביל את תנועת ידה ועיני חדרו אל עיניה הירוקות, "אני שלחתי לך, אלא מי" חיזקתי את אחיזתי והיא התפתלה קלות מנסה לשבור את האחיזה ללא הצלחה, עיניה נפערו ותחושת האדרנלין החלה לצוף ולגעוש בתוכי הלב שלי החל לדפוק מהר יותר, הצמדתי אותה אלי ונישקתי אותה בחוזקה, לשוני חדרה אל פיה והכריזה בעלות, ענת נצמדה אלי מנסה עדיין לשחרר את ידיה ללא הצלחה ונסחפה איתי, טעם פיה היה משכר, מתקתק כזה, לשמחתי היא אינה משענת ככה החינוך הצפוי לה יהיה קל יותר עבורה, לגמול אדם מעישון כשהוא אינו מעוניין בכך יכול להוות לו יסורים לא קלים, דבר שלשמחתי לא משחק תפקיד. שחררתי את ידיה והיא ישר הסתערה וחיבקה אותי וממשיכה לפתוח את פיה מקבלת את לשוני וטעמי בהתלהבות, המשכנו להתנשק עד ששפתיה החלו לטעום טעם של דם, הרגשתי צריבה בלשוני והופתעתי לא הדם שלה אלא שלי, ענת נשכה את לשוני עד שזרם דם חלש החל להתערבב הפיותינו, הדפתי אותה מעלי היא הסתכלה עלי ועיניה היו נראות אחרת ממה שעד כה ראיתי, מבט טורף של לביאה ננעץ בי, היא התקדמה אלי חשבתי לרגע שאני רואה הילה מסביבה, דבר שאני רגיל לראות אצל אנשים אך רק ברגע שאני מרוכז, והיא נצמדה אלי מדביקה אותי לקיר, "אתה ממש טעים, לא חשבתי שאתה תהיה ככה, ציפיתי למשהו אחר ואני מאוד מופתעת מזה" , אחזתי שוב בידיה מנסה לזכות שוב ביתרון של שליטה אך היא זאת שתפסה את ידי, הקונג פו משתלם אמרתי לעצמי באותה שניה שאני הצלחתי לשחרר את אחיזתה, ציפורניה עשו את העבודה ושמתי לב לשריטה קלה על הזרוע, נו נצטרך להסביר גם את זה, הצלבתי את ידיה מאחורי גבה ותפתי אותם ביד אחת ידי השניה אחזה בצווארה ומשם עלתה ללטף את שיערה, "סוויצ'רית מתוקה שלי, את שלי זה ברור לך נכון !" לחשתי לתוך אוזנה ונעצתי את שיני בצווארה ראשה נשמט לאחור לקבל את שיני המשכתי לנגוס ולבדוק את קצה יכולתה.
"סליחה" נשמע לפתע קול נשי, "אני מצטערת להפריע אבל תלכו אולי תמצאו איזה חדר", לא אהבתי את ההפרעה הזאת והסתכלתי לראות מי זאת החוצפנית שאמרה לי את זה והעיז להפריע לי בטקס שלי, חשבתי שאני מדמיין לרגע ואני רואה את לימור הנודניקית שמזמן היו צריכים לקשור אותה לאיזה קרוס ולהצליף בה עד שהיא תתעלף ולא לתת לה להגיע לספייס, אך לשמחתי זאת לא היתה היא,זאת יתה תלמידה משנה אלף, חדשה צעירה, תקעתי בה מבט שהבהיר לה שכדי מאוד שמה שהיא ראתה ישאר במוחה בלבד ומבחינתי היא יכולה גם להשתמש בדימיונה ולהשלים את מה שהיא לא תזכה לראות, "אנחנו נמצא חדר" יריתי לעברה ואחזתי בידה של ענת מוביל אותה אחרי.....
לפני 20 שנים. 18 באפריל 2004 בשעה 7:19
