ישבתי בבית בערב, מקנחת את האף ומתעטשת לסרוגין בזוגות ובשלשות ולפעמים בצרורות בקצב מטורף, מכורבלת בשמיכה חמה מול המחשב, מתקשקשת במסנג'ר עם חברה מבוסטון ועם פומיקי ואביס היקרים שלי.
בצ'אט אמילי פירסמה את ערב הג'אז שעומד להתקיים בלאונג' של הדאנג'ן ופתאום בא לנו קצת ג'אז.
יש משהו מאוד נכון לשבת עם אנשים אהובים במקום נעים ולשמוע ג'אז, יש משהו מלא חום במוסיקה ובמצב הזה.
לפני ההופעה החיה טיצ'ר תיקלט מוסיקה מדהימה, כזו שחודרת ללב ומחממת אותו טוב טוב מבפנים, מרוב שהיה נעים לי - נעלמו לי ההאפצ'ים.
להקת הג'אז פצחה בסשן summer time מתמשך ואילתור נחמד ל some day my prince will come משלגיה ועוד כמה קטעים נעימים ומרגעים.
שתיתי לי כוס תה חם ומתוק, כירסמנו לחם שום וסלט מלא בריאות והיה כיף.
היו שם כמה פרצופים מוכרים וכמה ממש לא,
לא יכולתי להתאפק ושיחקתי עם אביס ופומיקי בנר סגול ורייחני וכיסינו את כפות ידי בשעווה מול ונילית מזועזעת (החברה של המתופף, לה כנראה אין פיצפוצים בוניל שלה)...
אמילי ויעל הכינו למישהו גם סלט פירות אלכוהולי שהריח שלו שיגע אותי והבטחתי לעצמי שיום אחד כשאבוא בריאה יותר אני חייבת לנסות אותו גם.
היה כזה ערב מקסים!
אני בטוחה שזו לא הפעם האחרונה שלי שם בימי רביעי, השילוב הזה של אנשים טובים, מוסיקה טובה ואווירה חמה עשה לי טוב, עובדה - מאז שהגעתי לשם ועד עכשיו ההאפצ'ים שלי באים בבודדים ובמרווחים הרבה יותר גדולים ממקודם.
לפני 19 שנים. 13 בינואר 2005 בשעה 0:51
