אני אצל אמא בצפון.
כולם כבר במיטות, אחי הגדול שבחבורה ואחי הקטנצ'יק וגם אמא.
רק אני והמחשבות שלי לא הולכות לישון...
סיפרתי לפיצי את "אסטריקס באולימפיאדה" לפני השינה, הוא נהנה אבל העייפות הכריעה אותו בחצי הספר.
אחי הגדול יותר הקשיב מעבר לדלת בהנאה, עבורינו זו נוסטלגיה, עבור הגור אסטריקס הוא דבר חדש.
ההיכרות הראשונית שלו עם הקומיקס הזה היתה דרך משחק בסלולרי שלי שהורדתי עבורו, שיהיה לו במה לשחק בנסיעות ארוכות שאנחנו לא רוצים שירדם, עכשיו עברנו למקור והוא אהב וזה שימח אותי ואת אחי מאוד, שנינו היינו מכורי אסטריקס.
מתה לדבר עם הקאובוי אבל לא רוצה להעיר אף אחד, אין שום חדר פנוי לדבר בו בפרטיות ובחוץ כפור איימים פה על ההר...
אני אתאפק עוד יום-יומיים, גם ככה בעוד כמה ימים לא נזדקק לטלפון כדי לדבר, נוכל סוף סוף להסתכל אחד לשני בעיניים ולהחזיק ידיים ולהתחבק. נוכל גם פשוט לשתוק יחד, שזה דבר שקשה לעשות דרך הטלפון (:
בעוד שבוע בדיוק אני אהיה כבר שם...
לקחתי מאמא את התיק הקטן לנסיעה, וספר לקרוא בטיסה.
היא הביאה לי שרוולון מסריג אפור כהה וקטיפה שחורה שיהיה ליציאה בערב למקומות שצריך להגיע אליהם מגונדרים יחסית.
מחר אני צריכה לזכור להוציא את היורו מהכספת...
צריך גם לדבר עם החברים באמסטרדם, להגיד להם מתי אני מגיעה.
שבוע, זה כבר כל כך קרוב...
ראשון עד שלישי אני עוד עובדת, אח"כ אני צריכה להחליט מה לארוז, לסדר הכל, להספיק לראות כמה אנשים שאני אוהבת לפני הטיסה ואז... לעוף!
יש עוד כמה סידורים אחרונים: לברר זמנים וכתובות בצורה מדוייקת, להחזיר ספרים לספריה, לשלוח חומר למע"מ לרו"ח, להביא הביתה דברים שהשאלתי לצילומים של הסרט וכבר לא צריכים...
אסור לשכוח לארוז את הדברים החשובים, את הדרכון, הכסף בדולרים ויורו, את הבגדים והקישקושים, לעשות כביסה לפני ולהתפלל שהכל יהיה יבש בזמן כדי לקחת את הבגדים האהובים עלי לשם.
אני בקושי נרדמת מההתרגשות, המשימות חולפות לי בראש בשורה כמו נמלים, משימה אחר משימה, לא לשכוח שום דבר, הכל חשוב... זה לא 4 ימים בטורקיה, זה 3 שבועות בקצה השני של הכדור. הפעם זה רציני!
בסופו של דבר העייפות מכריעה גם אותי.
זמן לישון, מחר זמן להקדיש למשפחה לפני הנסיעה ההולכת וקרבה...
לפני 17 שנים. 15 בדצמבר 2006 בשעה 23:40
