אדון לעצמי

העולם עירום. לא, בעצם זה אני. אבל אני לא מרגיש עירום. הם רואים אותי? מאיפה אני יודע? אני רואה אותם. זה בטוח. מה אני רואה? אני רואה אנשים זזים. בעצם אני רואה רק תמונות. אולי אני מדמיין את זה. צביטה. אני ער, אז אני רואה. אם אני זז, הם רואים אותי? מעניין אם אני נראה כמוהם? אולי כל אחד רואה משהו אחר במקומי. זה במראה מוכר לי. בעצם, אני זוכר אותו קצת אחרת. אני זז והוא זז. אבל אני יכול גם לזוז והוא לא יזוז. הנה, עכשיו אני בכלל במקום אחר לגמרי, והוא עדיין כאן מולי. בוא נעלים אותו.
טוב, הוא לא נעלם. אבל הוא כבר לא אני, מישהו אחר. עכשיו הוא זז ואני מסתכל. אני פה, והוא כבר לא.
אם אני נוגע במישהו, זה אני נוגע או הוא. וכשנוגעים בי, במי נוגעים? האם אני והוא היינו פעם ביחד? אני זוכר שפעם הרגשתי שאני נוגע, ולא זכרתי שהיה שם עוד מישהו. מאיפה הוא בא פתאום? שילך, אני לא רוצה אותו כאן. אני רוצה להשאר לבד! תעזוב אותי כבר! תשחרר אותי! אני רוצה ללכת, אני רוצה לברוח, אין לי מקום כאן בפנים, אין כאן מקום לשניים, רק לאחד, רק לי, רק לי!!!