תכלית בתחתית

בזמן האחרון אני מרגישה יותר טוב. האושר שלי יותר קבוע, אושר גם בשגרה וגם ברגעים המיוחדים שבתוך השגרה הזו. ויש הרבה כאלה, תודה לאל. והרבה פחות מצבי רוח הרסניים.
האינדיקציה הכי טובה לזה היא שאני כבר לא מרגישה אפס אלא מרגישה שאני רוצה יותר סשנים שיפוצצו לי את הצורה, יעיפו אותי על הרצפה וידרכו עליי, אחר כך ישברו עליי בקבוק בירה, יכבו לי מאפרה על החזה, ישתינו על הכוויה וידחפו את הראש שלי לאסלה לסיום.
אני מקווה שזו לא זריחת שקיעה. אבל הלב שלי כבר מרגיש שהקוצים שנתפסו בשמלה שלי משתחררים אחד אחד, ואני מתנרמלת.